ת"ט 13503-04-26 ת"ט 13503-04-26

הבקשה נדחית ללא צורך בתגובה. לא מצאתי בבקשה נימוק ענייני המצדיק העתרות לבקשה לעיון חוזר הניתנת במקרים חריגים ונדירים שמקרה זה אינו נמנה עליהם. "כך מורנו גם השכל הישר, כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת" (רע"א 1687/17 קו אופ ישראל נ' ליברטי פרופרטיס) מעבר לכך, גם לגופו של עניין לא ראיתי מקום להעתר לבקשה. כפי שפירטתי בהחלטה מיום 5.10.2026, אמנם אין מקום לבדוק את טיב הראיות ודי בהצגת הגנה אפשרית ולו בדוחק, אולם על המבקש להתגונן להכנס לפרטי העניין ולהבהיר על מה מבוססת הגנתו. בנוסף, נפסק כי: "התצהיר חייב לכלול בגופו את פירוט הטענות, ואין די בהפניה למסמך אחר תוך קביעה כי כל האמור בו נכון" ( רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ נבו,(11.11.2012) פסקה 5 לפסק הדין) אין די לפיכך, בטענה, הנטענת בס' 6 לבקשה הנוכחית לפיה, התצהיר הפנה למכתב ההתראה בו נטען כי דמי השכירות שולמו במלואם. אעיר עוד כי בהתנגדות שהוגשה תוארו בפרוט עובדות ההתקשרות בין הצדדים, אך לא נטען בה מאום אודות תשלום דמי השכירות ותשלום החשבונות. התצהיר כאמור הכיל גם הוא התייחסות לנסיבות ההתקשרות שבין הצדדים, אך לא התייחס לתשלום דמי השכירות והפנה למכתב ההתראה שהכיל חמישה עמודים, כשממילא כאמור, אין די בהפניה כדי ליתן רשות להתגונן. כאמור בהחלטתי מיום 5.10.2026 בהתנגדות נטען כי "נשלח למר אסף לוזון מכתב התראה הכולל מספר הפרות חוקיות" עוד נטען בכתב ההתנגדות כי המתנגדת: "מבקשת להתנגד לביצוע שטר החוב, וכן דורשת פיצויים כפי שפורטו במכתב ההתראה, בגין עגמת הנפש וההפרות הרבות". ממילא עולה מלשון ההתנגדות כי ההתנגדות היא סתמית, וללא נימוק ("מבקשת להתנגד לביצוע שטר החוב"), ו"הפיצויים כפי שפורטו" (בלשון רבים) במכתב ההתראה הם בגין עגמת הנפש וההפרות הרבות, כך שלמעשה מכתב ההתראה אינו מהווה את העילה להתנגדות, אלא את העילה הנטענת לפיצויים הנדרשים. לא ראיתי גם מקום לאפשר בשלב זה, לאחר הדיון, את המסמכים החדשים שהוגשו והיה על הנתבעת לבדוק היטב את המסמכים קודם להגשתם, במקום לערוך מקצה שיפורים לאחר הדיון. הבקשה לפיכך – נדחית. מאחר שלא התבקש תשובה, איני עושה צו להוצאות.