רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע''מ נ. בנק הפועלים בע''מ

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שנלר , י' ורדי ו ר' לבהר-שרון ) בע"א 14507-12-09, שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי ) בתא"ק 59039/08. פסק דינו של בית משפט השלום קיבל בעיקרה תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב (להלן: בנק הפועלים ) כנגד מבקשת 1 (להלן: החברה ) ומבקש 2 (להלן: המבקש ), לאחר שבחר לתת למבקשים רשות להתגונן בהתייחס לסכום של כ-50,000 ₪ בלבד מתוך תביעה בסך 893,731 ₪.

2.

המבקש הוא הבעלים והמנהל של החברה. האחרונה נטלה מבנק הפועלים הלוואות שונות בתקופה שמיום 31.3.2005 עד יום 31.10.2008, והתחייבה להחזיר את כלל ההלוואות בתשלומים חודשיים. ביום 31.5.2005 חתם המבקש על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות החברה. לנוכח אי-פירעון החוב הוגשה התביעה.

בבקשת הרשות להתגונן טענו המבקשים שהבנק פגע בהם בהתנהלותו והביא לקריסתם הכלכלית. זאת בין היתר בגביית עמלות גבוהות מאלו שנקבעו בתחילה ובהקטנה חד צדדית של מסגרות האשראי. נטען גם שהבנק נהג בחוסר תום לב בהחלטות חד צדדיות, כגון החלטה ששיקים שיופקדו ע"י החברה יזוכו בחשבון רק כעבור 3 ימים מזמן פרעונם, החלטה שהביאה את החברה למצוקה בתזרים המזומנים שלה; וכגון החלטה להעמיד את אחת ההלוואות לפירעון מיידי ללא סיבה מיוחדת. עוד ציינו המבקשים עסקה שערכו ובגינה היו אמורים לקבל סכום של כ-200,000 ₪, אך משנדחה בחודש המועד שבו מסוגל היה הצד השני להעביר להם את הכסף סירב הבנק להעביר למבקשים אשראי נוסף או הלוואה למשך תקופת הדחייה.

בנוסף, המבקשים העלו טענות קיזוז נגד הבנק, וטענו שהנזקים שנגרמו להם מהתנהלותו מגיעים לסך של כ-7,124,000 ₪. בין הנזקים הוזכר שעקב התנהלות הבנק החברה לא הצליחה לעמוד בתשלומי שכירות בנכסים וכך נאלצה לוותר על זכויות שלה במחיר הפסד; שהחברה נאלצה למכור פעילות מיקור חוץ רווחית; שנגרם לה הפסד מס מאובדן הלוואת בעלים ושערכה בשוק ירד.

3.

בית משפט השלום דחה כאמור את מרבית העילות בבקשת הרשות להתגונן. נקבע כי הטענה בדבר חוסר תום לב "נראית קלושה אם לא מעבר לכך"; ושטענות הקיזוז לא פורטו כנדרש ולא הראו קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים להתנהלות הבנק. מאידך, בית משפט השלום קיבל טענות בנושא חישוב הריבית, ונתן בגינן רשות להתגונן בסכום של כ-50,000 ₪.

על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור לעיל נדחה. בית המשפט המחוזי סבר שכלל לא הוצג חוסר תום לב מצד הבנק. כך למשל, באשר להוראה שלא לכבד שיקים אלא לאחר 3 ימים, צוין שמחקירת המבקש עצמו עלה כי הנימוק היה הגיוני וסביר: מדובר היה בשיקים של לקוחות בלבד, והבנק לא היה מוכן ליתן אשראי על סמך אלו טרם שהוברר שיש כיסוי לשיק. מעבר לכך, המבקש אף לא הצביע על הזדמנות שבה חשבונו נפגע מהוראה זו בדבר השיקים.

באשר לעסקה שלא יצא אל הפועל, נקבע שמהחומר שהוצג על ידי המבקשים עצמם עולה כי הדרישה הראשונית של הבנק הייתה כי תבוצע המחאת זכויות לטובתו, ואין חולק שהדבר לא נעשה, וזאת מבלי שניתן לכך כל הסבר בתצהירו של המבקש.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקשים טוענים ששגו הערכאות הקודמות בכך שבחנו את טענותיהן לגופן והכריעו נגדן, בעוד שכל שהיה להם לבחון הוא אם טענות אלו כשלעצמן מהוות טענות הגנה שאינה בגדר טענת בדים. לדבריהם, מכיוון שבתי המשפט בחנו את השאלות הנידונות לגופן מבלי שהתנהל הליך הוכחות בערכאה המבררת, הם נתפסו לשגיאות של ממש בהבנת המארג העובדתי של התיק.

הכרעה

5.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. כפי שנקבע על ידי הנשיא זוסמן בהמ' 863/78 דניאל לוי נ' עליזה רחמים פ"ד לג(3), 168, "כדי לזכות בהגשת ערעור שני לבית-משפט זה לא די בכך שבעל דין יצביע על אפשרות שערכאה קודמת טעתה, אלא דרוש שייראה כי עולה מפסק-הדין שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית המצדיקה דיון בערכאת ערעור שנייה זו". בענייננו אין מדובר בשאלה חדשה, אלא בסוגיה עתיקת יומין, שכבר נסללו בה התלמים ואף הילכו בה הנמושות.

כפי שנפסק פעמים רבות, אף שהמבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו צריך להוכיח את הגנותיו ואין בודקים את טיב ראיותיו, אין הוא רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו (ראו לדוגמה ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח'

פ"ד מב(1) 721, 722; ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41, 46-47). יש להוסיף, כי התצהיר חייב לכלול בגופו את פירוט הטענות, ואין די בהפניה למסמך אחר תוך קביעה כי כל האמור בו נכון (ראו בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 175; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה עשירית, תשס"ט) 407-409). ודאי שכאשר מדובר בטענת קיזוז, שומה על הנתבע בסדר דין מקוצר המעלה אותה להתכבד ולפרט את הגנתו, לרבות מערכת הנתונים המדויקת אשר עליהם היא מבוססת (ראו ע"א 1907/06 קליברה החברה לקידום מכירות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , 7.11.07). כפי שכבר הובהר:

"כללים אלה יוצרים איזון באשר לנטל המוטל על המבקש רשות להתגונן. מצד אחד, הנטל אינו רב, ודי להוכיח כי ההגנה אינה הגנת בדים. מצד אחר, כדי לעמוד בנטל מינימאלי זה, על המבקש להגיש תצהיר, המגובה במסמכים במ י דת הצורך, המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו" (ע"א 5063/08 מ' ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , 21.12.2011, פסקה 8).

הנה כי כן, המבחן בענייננו הוא מבחן הפירוט הנדרש של טענה המבססת כדבעי הגנה של ממש כנגד התביעה. מבחן זה נטוע בנסיבותיו של המקרה, ואיננו מעלה שאלות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בית משפט השלום צעד במתווה הנורמטיבי המתואר ובחן לאורו את בקשת הרשות להתגונן, והחרה החזיק אחריו בית המשפט המחוזי שהעביר את הדברים תחת שבט ביקורתו. בהחלטתם לא נקבעה הלכה חדשה, ולמעלה מן הדרוש יצוין גם שלא נפלה טעות המצדיקה את התערבותה של ערכאה זו בהכרעה שנתקבלה על ידי שתי ערכאות. ודוק, אין עסקינן במחדל דיוני מובהק. החוסר בפירוט מלמד כי המבקש רשות להתגונן לא הצליח להראות שהגנתו הגנה היא.

למותר לציין, שהאפשרות לתבוע את הבנק על הנזקים שגרם להם נותרה בידי המבקשים, והם אף עשו בה שימוש (ת"א 5052-12-09).

6.

הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.