ת"פ 15695-12-24 ת"פ 15695-12-24

של בית המשפט לענייני משפחה בעניין בקשה לצו הגנה על הקטין; מסמך מאגף הרווחה של עיריית בת ים לפיו הילד המשותף יעבור למשמורת של האב וכן מסמכים נוספים אודות ילדם המשותף; מכתב מפמת"א המיועד לנאשם בנוגע להסדר שנערך עם המתלוננת בתיק פלילי בו הורשעה בריבוי עבירות אלימות כלפי בנם וכלפי הנאשם וכן הכרעת הדין; מסמך התחייבות לביצוע בו של"צ משירות המבחן; דו"חות רואה חשבון. טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה, הפנתה לעובדות כתב האישום המתוקן, לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו: שלמות הגוף והגנת התא המשפחתי והדגישה כי אלימות בתא המשפחתי חמורה בשל העובדה שביתה של המתלוננת אמור להוות עבורה מקום בטוח ושם, בחר הנאשם לפעול כלפיה בדרך אלימה. המאשימה עתרה לקביעת מתחם עונש הולם שנע בין 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל וזאת לצד ענישה נלווית והפנתה לפסיקה לאישוש עתירתה. לעניין העונש המתאים לנאשם, הפנתה להודאתו, ללקיחת האחריות, לתסקירי שירות המבחן, להעדר עבר פלילי והדגישה כי עצם קיומו של הליך פלילי כנגד המתלוננת, אין בו כדי להשפיע על עונשו של הנאשם בתיק הנוכחי. המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש של 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, חתימה על התחייבות, קנס על סך 2,000 ₪ ופיצוי למתלוננת על סך 3,000 ₪. עוד ציינה המאשימה כי לטעמה אין מקום לחרוג לקולא מהמתחם העונש ההולם שכן מדובר בשיתוף פעולה התחלתי מצידו של הנאשם ואין בכך כדי להצביע על שיקום ממשי. ב"כ הנאשם, הפנה לסרטון שהוגש על ידי המאשימה, המתעד את האירוע וכן לעובדות כתב האישום המתוקן, והדגיש כי אירוע האלימות מצידו של הנאשם החל לאחר שהמתלוננת פצעה אותו בשפתו ואז, באופן ספונטני ולאחר וויכוח פעל באלימות כנגד המתלוננת. מאידך, הפנה לכתב האישום שהוגש כנגד המתלוננת, שם מתוארים אירועים אלימים כנגד הבן והנאשם מצד המתלוננת, עבירות בהם הורשעה. זאת למול, אירוע האלימות היחיד שמתואר בתיק הנוכחי. ביקש להדגיש את התקופה בה היה הנאשם עצור ממש ולאחר מכן לתקופה בה שהה בתנאים מגבילים, להודאתו במיוחס לו ולכך שהנאשם הוא המטפל במשמורת מלאה בילדם המשותף, כאשר המתלוננת פוגשת את הילד פעם בשבוע במרכז קשר. בהסנגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ככתבה וכלשונה ולאפשר לנאשם להמשיך ולטפל בבנו, לפרנסו בכבוד ולהמשיך בהליך הטיפולי בשירות המבחן, יחד עם בנו. עוד חלק הסנגור על עתירת המאשימה והגיש פסיקה ממנה ביקש ללמוד כי מתחם העונש ההולם בנסיבות התיק מתחיל מענישה צופה פני עתיד, אולם לחילופין עתר, כי ככל ויקבע מתחם המתחיל ממספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, יש לבחור בשיקולי השיקום ולסטות ממתחם העונש ההולם. הנאשם, לקח אחריות על מעשיו, הביע צער עמוק על הסיטואציה והסביר שפעל באופן אוטומטי לאחר שקיבל מכה בפניו והדגיש כי סבל מאלימות מצד המתלוננת במשך שנים מבלי שהגיב או היכה אותה. הנאשם תיאר בהרחבה את התגייסותו המלאה לגידול בנם הקטין שהועבר למשמורתו, סיפר כי הילד עבר שינוי משמעותי וכי הוא משקיע מאמציו לצמצם את פעריו בחברה ובלימודים, והוסיף כי הטיפול במרכז "אור נור" עוזר לו מאוד להבין סיטואציות ולרכוש תובנות, ועל כן ביקש מבית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן להמשך טיפול ושיקום. עוד הדגיש כי בינו לבין המתלוננת אין קשר כיום והוא נפגש עימה רק כאשר מביא את הילד המשותף למרכז הקשר לשם מפגשים. דיון והכרעה קביעת עונשו של הנאשם, יהיה לאור העיקרון לו הבכורה והוא עקרון ההלימה, תוך מתן יחס הולם בין חומרת העבירה המיוחסת לנאשם בנסיבותיה, מידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש אשר יוטל עליו. לצורך קביעה זו יש לבחון מספר אספקטים; הערכים החברתיים שנפגעו ממעשה זה ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט ומהן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (תיקון 113 לחוק העונשין). הערכים המוגנים ונסיבות ביצוע העבירה הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם הינם, שלמות גופו של אדם, שלוותו, בריאות נפשו וזכותו לחיות את חייו בביטחון אישי ללא חשש ופחד, שמא יאונה לו רע. לעניין נסיבות האירוע, הרי שבמהלך וויכוח בין הנאשם למתלוננת ולאחר שהמתלוננת הסתובבה אליו ופגעה עם הספל בשפה של הנאשם וגרמה לו לפצע מדמם בשפתו. אז, החל לנהוג באלימות כלפיה, תוך שסטר על פניה, הכה בראשה, זרק אותה על המיטה, בעט בה ובהמשך הורידה אל הרצפה, רכן מעליה וסטר בפניה פעם נוספת. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות בדמות סימנים אדומים על פניה, מכאובים ברגליה ובכתפה. הפסיקה נתנה דעתה לא אחת, לגבי תופעת האלימות שמאיימת לכלות כל חלקה טובה וכל יסוד מיסודות החברה התקינה ומצאה שהכלי לבלימת תופעה מסוכנת זו, היא ענישה מרתיעה שיש לנקוט כנגד אלו האלימים. לעניין גישת בית המשפט העליון בכל הנוגע לעבירות אלימות בכלל ראו ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' ברזנסקי (22.3.2010) וכן רע"פ 5128/21 אחמד סלאמה נ' מדינת ישראל (15.8.2021). כך יש להפנות לדבריו של כב' השופט ג'ובראן בע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (3.8.2010). הדברים יפים שבעתיים בנוגע לעבירות אלימות כלפי בת זוג, שם אמורה המתלוננת להרגיש מוגנת ובטוחה בדלת אמותיה. בנושא זה, בית המשפט העליון אמר את דברו ברע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.8.2009): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח". עוד לקחתי בחשבון כי מדובר באירוע אלימות בודד, שהתבצע לאחר תקופה בה המתלוננת פעלה באלימות כלפי הנאשם (כפי שעולה מכתב האישום שהוגש כנגד המתלוננת והוגש על ידי ההגנה) וכן כי מדובר באירוע ספונטני, שהתרחש לאחר וויכוח ולאחר שהנאשם נפצע ממעשיה של המתלוננת (שגרמה לחתך בשפתו לאחר שפגעה בו בטעות עם כוס אותה החזיקה בידה). מכל האמור, אני קובעת כי הפגיעה בערכים המוגנים הינה ברף הבינוני-נמוך. מדיניות הענישה ומתחם העונש ההולם בחינת מדיניות הענישה בעבירות אלימות במשפחה, מלמדת על קשת ענישה רחבה שנקבעת בהתאם לנסיבות במקרה ולחומרתו וכן לתוצאות החבלה. ראו לדוגמה: רע"פ 41960-05-25 סואעד נ' מדינת ישראל (10.6.2025) - בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של נאשם, שהורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבן זוג. הנאשם תקף את אשתו בעודה בהריון, ובאחד המקרים תקף אותה באמצעות מקל. בית משפט השלום קבע מתחם המתחיל ממספר חודשי עבודות שירות. הנאשם בעל עבר פלילי ישן בעבירות אלימות כלפי בת זוג. לאחר שחוות דעת הממונה קבעה כי אינו מתאים לרצות עבודות שירות, בהתחשב בחלוף הזמן ובנסיבות משפחתיות, הוטל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, קבע שהעונש חורג באופן קיצוני ממדינות הענישה, והעמיד את עונשו של הנאשם על 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עפ"ג 72296-01-25 מדינת ישראל נ' וייס (9.3.2025) - הנאשם הורשע בתקיפת הגורמת חבלה של ממש בבת זוג. על רקע ויכוח בין בני הזוג, בעט הנאשם בבטנה והיא הוטחה בקיר, נפלה ארצה וראשה נחבט ברצפה. כתוצאה נגרמה לה נפיחות ביד וכאב בראשה. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שנע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות על דרך של עבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל. הושת על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית. בערעור הוחלט להפחית חודש מהעונש שהושת על הנאשם. ע"פ (מחוזי מרכז) 34825-11-22 פלוני נ' מדינת ישראל (09.07.2023) - הנאשם הורשע בשלוש עבירות של תקיפת בת זוג על כך שבשני מקרים אחז בצווארה של אשתו במהלך ויכוח ובמקרה שלישי משך אותה בזרועה מחדר המקלחת אל מחוץ לחדר בעת שאחזה בבתם התינוקת. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל. הושתו על הנאשם 4 חודשי מאסר בעבודות שירות לצד ענישה נלווית. בערעור לבית המשפט המחוזי הנאשם חזר בו מהערעור על הכרעת הדין, ובית המשפט דחה את טענותיו לביטול ההרשעה או להסתפקות בעונש של"צ בלבד. יחד עם זאת, בשל חלוף הזמן, גירושי בני הזוג והרצון להפחית את הפגיעה בתעסוקתו, הערעור התקבל בחלקו ועונש המאסר בעבודות שירות הופחת ל 3 חודשי עבודות שירות, ללא שינוי ביתר רכיבי גזר הדין. עפ"ג 40254-07-20 מדינת ישראל נ' פלוני (7.1.2021) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם ובת זוגו שתו אלכוהול או אז הוא תקף אותה באופן שבעט בה, חנק אותה באמצעות כבל חשמלי, הכה באגרופים בפניה והפילה לרצפה וגרם לה לחבלות גופניות של ממש. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה קצרה שניתן לרצות בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ומאסר מותנה. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש, אשר התקבל ועל הנאשם הושתו 6 חודשי מאסר בפועל חלף עבודות השירות. ת"פ (שלום ת"א) 61791-01-23 מדינת ישראל נ' פלוני (10.9.2026) - הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג בכך שמשך בשיערה של המתלוננת, בעט בה, הכה אותה במקומות שונים בגופה וכתוצאה מכך נגרמו למתלוננת שטפי דם מתחת לעינה השמאלית, ברגלה ובזרועותיה ואדמומיות בצווארה. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שמתחיל ממאסר קצר ועד 9 חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות והשית על הנאשם 3 חודשי מאסר בפעול שירוצו בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית. עיינתי בפסיקה שהגישו הצדדים: המאשימה הגישה את ת"פ 939-03-26 מדינת ישראל נ' בס (מיום 22.06.26), שם מדובר במתחם גבוה יותר (10- 20), אלא שהמתחם נקבע בגין שתי עבירות של חבלה של ממש של בת זוג ובנסיבות חמורות יותר וממושכות וכן בעבירה של כליאת שווא; ת"פ 56399-09-24 מדינת ישראל נ' מנצור, שם נקבע מתחם של 12- 25 חודשים ואולם, על אף שמדובר באירוע יחיד, הרי שהנסיבות שם חמורות עשרת מונים ממקרה זה, שם דובר באירוע אלימות ארוך שאירע על פני שעות, כאשר הנאשם מטיל את חיתתו על המתלוננת, אוסר עליה לבצע פעולות פשוטות תוך שחובט בה, חונק אותה ומהלך עליה אימים, עד שמבהלה הטילה את מימיה. בנוסף הנאשם איים עליה לאורך כל המקרה. על כן, המתחם שם תואם את נסיבותיו של האירוע ואין בינו לבין האירוע במקרה שבפניי דבר. ההגנה אף היא הגישה פסיקה: ת"פ 40930- 08-13 מדינת ישראל נ' פלוני, שם תקפה אישה את בן זוגה באופן שחבלה בו ממש, נקבע מתחם של מאסר על תנאי – 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות- לטעמי מדובר בפסק דין ישן ומתחמי הענישה התעדכנו; ת"פ 53577-05-24 מדינת ישראל נ' פלונית, שם התקבלה עמדת ההגנה לביטול הרשעתה של הנאשם בעקבות הליך טיפולי משמעותי ועל כן לא נבחן מתחם ענישה כלל; (בנוסף נמסרה החלטה שהינה הכרעת דין ובכל מקרה שם דובר בתקיפה סתם של בן זוג ולא כפי שבענייננו). נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם מתחיל ממאסר קצר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות ונע עד 14 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. חריגה ממתחם העונש ההולם והעונש המתאים לנאשם לאחר קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את העונש בתוך מתחם זה תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות אלה המנויות בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין. עם זאת, לבית המשפט סמכות לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם, משיקולי שיקום, בהתאם להוראות סעיף 40ד'(א) לחוק העונשין. נקבע כי השימוש בסעיף זה יהא במשורה ורק אם מצא, כי הנאשם השתקם או שסיכוייו להשתקם הינו ממשי (ע"פ 7757/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל (24.05.2022). ועוד נאמר בעניין זה, כי החריגה תעשה רק מקום ש"ניכרים בפועל" אותו שיקום או סיכוי (ראה ע"פ 671/22 אחמד אבו תנהא נ' מדינת ישראל (20.10.2022), כאשר, גם אם שוכנע שהשיקום או הפוטנציאל מתקיימים בנאשם, עדיין (לפי סעיף קטן ב' לסעיף זה). בין כלל השיקולים, יש אף לשקול את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען על מנת לקבוע שאירוע זה והנאשם יהיו זכאים לאותה הקלה, שכו, "שיקולי השיקום, על אף חשיבותם, אינם חזות הכל ולצדם יש להתחשב בשיקולים נוספים, כדוגמת גמול והרתעה" (שם ובפסיקה המאוזכרת). עוד יש לומר, כי חריגה מטעמי שיקום נעשית על פי רוב בעקבות תסקיר של שירות המבחן המצביע על סיכוי ממשי לשיקום (ראו ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018)). הנאשם, בן 61, נעדר הרשעות קודמות, מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד לאורך השנים כחשמלאי עצמאי ובעל הכשרה מקצועית. הנאשם הודה במיוחס לו, נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה וצער על התנהלותו והכיר בצורך ברכישת כלים להתמודדות מיטיבה עם מצבי לחץ ותסכול. את דרכו השיקומית החל הנאשם בחודש אפריל, בהליך טיפולי ייעודי במסגרת מרכז "אור נור", אליו הוא התמיד להגיע, שיתף פעולה וגילה נכונות להעמיק בהתבוננות בדפוסי התנהגותו ולערוך שינוי ממשי בחייו. לכך מצטרפת התרשמותו החיובית של שירות המבחן מתפקודו ההורי, המקבלת חיזוק מעדות בתו, אשר תיארה את התגייסותו המלאה לגידול בנו הקטין ואת השקעתו העקבית בצמצום הפערים הלימודיים והחברתיים שצבר, תוך שיתוף פעולה עם גורמי החינוך והרווחה ודאגה לקיום הקשר בין הקטין לאמו- המתלוננת. לא אוכל להתעלם ממערכת היחסים המורכבת בין הקטין לבין אמו, ובין המתלוננת לנאשם, כפי שעלתה מהמסמכים שהוגשו על ידי הסנגור ואף מעובדות כתב האישום שהוגש כנגד המתלוננת המעלה ריבוי עבירות אלימות כלפי הילד ואף אלימות כלפי הנאשם עצמו. על רקע כך, ועל רקע קשיים משמעותיים בתפקודו ובמצבו של הקטין בעת שהתגורר עם אמו, עבר הקטין למשמורתו המלאה של הנאשם, כאשר את אמו הוא פוגש פעם בשבוע במסגרת "מרכז קשר", לשם אף הנאשם מסיע את הקטין. עוד יש להוסיף כי מאז עבר הקטין למשמורת אביו, ניכרת התקדמות ממשית במצבו כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו על ידי ההגנה ואף מדברי בתו של הנאשם והנאשם עצמו. בנסיבות אלה, הפגיעה האפשרית ביציבותו של הקטין ובתהליך החיובי שהחל בחייו עקב ענישה שתכביד על יכולתו של הנאשם להמשיך ולמלא את תפקידו ההורי היא שיקול הראוי להישקל במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים. עוד יש ליתן את הדעת לכך שמאז ביצוע העבירה לא נפתחו נגד הנאשם תיקים חדשים. וכן את עמדת המתלוננת שנשמעה בפני שירות המבחן, שציינה שאיננה בקשר עם הנאשם ואת הקפדתו של הנאשם אף בהסדרי הראייה עימה מתוך חשיבה על בנו. ברי כי האינטרס של המתלוננת איננו חזות הכול ואיננו האינטרס היחיד שצריך לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט. ועדיין, אין להקל ראש בעמדתה כאמור, שכן היא קורבן העבירה והיא זו שמצויה בסיכון במישור החברתי והמשפחתי (ראו והשוו דבריו של כב' השו' א' אינפלד בת"פ (מחוזי באר שבע) 30590-09-11 מדינת ישראל נ' אבו עסל (17.06.2012)). עוד יש להוסיף את התקופה בה הנאשם היה במעצר של ממש ולאחר מכן אף בתנאים מגבילים זמן ממושך ואף חווה הפסדים כלכליים (כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו על ידי ההגנה ומדברי ביתו שהעידה בפניי). אמנם לא מדובר בהליך שיקום משמעותי אך כידוע אין הכרח שהנאשם יעבור שיקום "מוסדי" במסגרת טיפולית כלשהי, ולעיתים די בכך שבית המשפט ישתכנע שהנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, משתף פעולה עם רשויות החוק, לא שב לדרכיו הרעות ולא מסתבך עוד בפלילים, כדי לקבוע כי אותו נאשם "השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם בעתיד" (ע"פ 1903/13 חמודה עיאשה נ' מדינת ישראל (14.07.2013); רע"פ 7683/13 דויד פרלמן נ' מדינת ישראל (23.02.2014); רע"פ 1441/14 חמיס נ' מדינת ישראל (09.12.2014)). מדובר בהליך טיפולי שהחל הנאשם, ואף מגלה מחויבות כלפיו והפיק תועלת ורכש כלים חשובים להמשך, ולצד זה, תפקוד הורי חיובי ומאמץ ממשי להבטיח את שלומו ואת התפתחותו התקינה של בנו הקטין. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום לאפשר לנאשם להמשיך בהליך הטיפולי ולבסס את השינוי שהחל, תוך מתן מענה הולם גם לצורכי ההרתעה והגמול ולחומרת העבירה, בדרך של אימוץ המלצות שירות המבחן (למעט בעניין היקף תוכנית השל"צ). יש לומר כי הטלת עונש בדמות מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות תפר לטעמי את האיזון הכלכלי ובכך עלולה לפגום בהישגי ההליך השיקומי של הנאשם ושל בנו הקטין. עוד אומר כי אף מעבר לאמור בתסקירי שירות המבחן, הרי שאף אני התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהנאשם ומדבריו במעמד הטיעונים לעונש ושוכנעתי שהנאשם מביע מוטיבציה כנה ואמתית לצלוח את ההליך הטיפולי ולקיים אורח חיים נורמטיבי, וכי הוא משקיע בכך מאמצים רבים שמקבלים משנה תוקף אף בטיפול המשמעותי והחשוב אותו מעניק הנאשם לבנו הקטין. על חשיבותם של שיקולי השיקום ועל יכולתם לגבור על שיקולים של הרתעה וגמול, ראו למשל, רע"פ 262/14 נאשף נגד מדינת ישראל (22.01.2014)). כולי תקווה שהנאשם יתמיד בדרכו החיובית תוך מילוי תפקידו ההורי באחריות ובמסירות והענקת סביבה יציבה, מיטיבה ותומכת לבנו, שתאפשר את התפתחותו התקינה. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 200 שעות בהתאם לתוכנית שפירט שירות המבחן. צו מבחן למשך שנה מהיום. מובהר לנאשם כי ככל ולא יעמוד בצווים, עניינו יחזור לבית המשפט וניתן יהיה לגזור עליו עונש אחר. 3 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות אלימות מכל סוג שהוא ובכלל כך אף עבירת איומים. פיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננת, הגברת אלינה בן נעים. עדת תביעה מספר 1 בכתב האישום המתוקן. פרטי המתלוננת יועברו על ידי המאשימה למזכירות בית המשפט בתוך 7 ימים מהיום. הפיצוי ישולם בתוך 90 יום מהיום, ולא יאוחר מיום ה-25.01.27. ככל שקיים פיקדון כספי בתיק זה או בתיק הקשור אליו, לבקשת הנאשם, יש לקזז את הפיצוי והיתרה תושב לנאשם או למיופה כוחו, וזאת בהיעדר מניעה על פי כל דין. מטילה על הנאשם התחייבות בסך 5,000 ₪, למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירה בה הורשע. הנאשם הבין רכיב זה והצהיר זאת בפני בית המשפט, חלף חתימה. ניתן צו כללי למוצגים לפי שיקול דעת קצין המשטרה. המוצגים יחולטו/יושמדו/יושבו לבעליהם עפ"י החלטת קצין משטרה וזאת בחלוף מועד הערעור. ניתן יהיה לשלם את הקנס/ פיצוי/ ההוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים מהיום. המזכירות תעביר העתק לשירות המבחן.