ת"א 33838-08-23 ת"א 33838-08-23

תביעה שטרית שעניינה בקשה לביצוע 16 שיקים בסכום קרן כולל של 322,150 ₪, אשר נמשכו מחשבונו של הנתבע, מר מרדכי חן, לפקודת שחר שטרית, הוסבו לתובעת, חברת סיריוס שירותי רשת בע"מ, וחוללו. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות, במסגרתה העלה טענות הגנה מגוונות בהן טענות מכוח חוק אשראי הוגן לצד טענות כישלון תמורה, פירעון החוב, כפייה, עושק, ואיומים. רקע ותמצית טענות הצדדים התובעת היא חברה המחזיקה ברשיון נותן שירותים פיננסיים ועוסקת במתן אשראי חוץ בנקאי. הנתבע משך 16 שיקים לפקודת שחר שטרית (להלן: שטרית), אשר באותה עת החזיק ברשיון נותן שירותים פיננסיים, למועדי פרעון בין חודשים ינואר-נובמבר 2020 במסגרת עסקת נכיון שיקים. טרם שהגיע מועד פרעונם, שטרית ניכה את השיקים בעסקאות ניכיון עם התובעת (קבלות נכיון שיקים של התובעת לשטרית צורפו כנספח 1 לתצהיר התובעת). כלל השיקים חוללו מסיבות שונות - הוראת ביטול שניתנה, העדר כיסוי מספיק ועבר זמנו. בתאריך 7.4.2022 חתמו התובעת והנתבע על הסדר חוב (נספח 4 לתצהיר התובעת) במסגרתו הודה הנתבע בחוב של 300,000 ₪ לתובעת, ויתר על כל טענה והוסכם על מנגנון להסדרת החוב. צויין בהסדר כי "שיקים שהיו אמורים לחזור לחן אינם בנמצא, סיריוס לוקחת את מלוא האחריות עליהם... השיקים יוחזרו לחן עם קבלת מלוא החוב" (סעיף 6 להסדר). בהמשך, פנה הנתבע לתובעת וקיבל ממנה הלוואת גישור (מימון ביניים) על סך 1,500,000 ₪ על פי הסכם מיום 26.7.2022 (נספח 8 לתצהיר התובעת), ובמקביל פנה לחברת גרין-ארק בע"מ לקבלת הלוואה בסך 4,174,420 ₪ על פי הסכם מיום 11.8.2022 (נספח 10 לתצהיר התובעת). במסגרת הסכם ההלוואה עם גרין-ארק הוסכם שהנתבע ישלם לקרן אוניקס סכום בשיעור של 5% מסכום קרן ההלוואה שיתקבל בפועל מגרין-ארק כדמי תיווך כאשר התשלום יבוצע על ידי גרין-ארק מכספי ההלוואה (סעיף 2.2.4.4. להסכם). בתאריך 15.12.2022 נכתב כתב המחאת זכות במסגרתו המחה דרור איתן, שהציג עצמו בשם קרן אוניקס, את זכותו לקבלת דמי התיווך בסך 190,000 ₪ לחברת ל.נ אוריה יזמות נדל"ן 2020 בע"מ (נספח 11 לתצהיר התובעת), וסכום זה שולם בפועל באמצעות העברה בנקאית ביום 17.1.2023. התובעת הגישה את השיקים לביצוע בהוצאה לפועל. הנתבע הגיש התנגדות וניתנה לו רשות להתגונן. התובעת טוענת בתמצית כי היא אוחזת בשיקים כשורה ולמצער בעד ערך, וכי הנתבע הודה בחובו ובקבלת מלוא התמורה במסגרת הסדר החוב מיום 7.4.2022 ולא עמד בתנאיו. לשיטתה, התשלום בסך 190,000 ₪ שולם כדמי תיווך עבור העמדת האשראי מחברת גרין-ארק ואינו קשור לתובעת או לחוב השטרי הנתבע. מנגד, הנתבע טוען בתמצית כי מדובר בעסקאות אשראי בשוק האפור בריבית רצחנית ובלתי חוקית, בניגוד לחוק אשראי הוגן, כי הסדר החוב נחתם תחת כפייה, סחיטה ואיומים חמורים, וכי עם תשלום 190,000 ₪, אשר בוצע על פי דרישת מנהל התובעת, נפרע החוב לתובעת במלואו. מטעם התובעת העידו מנהלה מר אלון בן יאיר, מר לירן נסרי גיסו של בן יאיר שעסק בתחום גיוס האשראי ומנהלה של ל.נ אוריה יזמות נדל"ן 2020 בע"מ וכן מר דרור איתן מי שפעל תחת השם המסחרי "קרן אוניקס". מטעם הנתבע העידו הוא בעצמו ושטרית. כהערה מקדימה אציין כי בגרסאות ובעדויות מנהל התובעת והנתבע, כמו גם העדים מטעמם, נפלו סתירות מהותיות ושונות בעניינים מרכזיים, אשר חלקן יפורטו להלן, סתירות שהשליכו על מהימנותם. הגרסאות המשתנות והמפותלות בעניינים מרכזיים, תוך סתירה לגרסאות קודמות, בין בתצהירים ובין במסמכים כתובים עליהם חתמו הצדדים (אף בהיותם מיוצגים), כמו גם הימנעות מהצגת ראיות מהותיות רלוונטיות, הקשו על קביעת ממצאים עובדתיים ומובילים למסקנה כי שני הצדדים כאחד לא חשפו בפני בית המשפט את התמונה העובדתית המלאה, מסיבותיהם. לצורך ההכרעה אין אלא לבחון את טענות הצדדים בהתאם לעילת התביעה – שטרית, הדין החל על התביעה כפי שיפורט להלן והנטלים הרובצים לפתחם של הצדדים. דיון והכרעה חוק אשראי הוגן א. תחולת חוק אשראי הוגן על מערכת היחסים בין הצדדים תחילה יש לבחון האם הוראות חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 (להלן: חוק אשראי הוגן או החוק), חלות במקרה הנדון. על פי חוק אשראי הוגן (ובשמו הקודם חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993), עסקת ניכיון שיקים מהווה עסקת הלוואה לכל דבר ועניין (סעיף 1 לחוק). החוק מחייב מלווה לערוך את הסכם ההלוואה בכתב ומטיל עליו חובות גילוי רבות ומפורטות (סעיפים 2-3 לחוק). סעיף 8 לחוק מטיל חובות גילוי ופירוט נוקשות על מלווה מוסדי או מקצועי, המגיש תביעה שטרית או בקשה לביצוע שטר שמקורם בחוזה הלוואה. בין היתר, עליו לציין בבקשת הביצוע כי מדובר בהלוואה, לצרף את הסכם ההלוואה בכתב ואת לוח הסילוקין עם שיעורי הריבית ועלות האשראי הממשית. חוק אשראי הוגן הוא חוק צרכני שנועד "להגן על אותם לווים 'חלשים' הנאלצים ליטול הלוואות מחוץ למערכת הבנקאית... מאחר שמדובר בהוראות שנועדו להגן על לווים מוחלשים חסרי כוח-מיקוח, אלה הן הוראות קוגנטיות שהצדדים אינם רשאים להתנות עליהן גם בהסכמה" (ע"א 3464/22 אידל נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ (5.11.2023)). לפיכך, בפסיקה עקבית של בתי המשפט, נקבע כי על מנת להגשים את תכלית החוק יש להעניק להוראותיו פרשנות רחבה, תוך הקפדה על ההגנות המוקנות ללווה חוץ בנקאי (רע"א 6593/19 דומני נ' אופק תיירות ונסיעות בע"מ (16.1.2020), ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז (21.3.2022)). כך גם ביחס לעסקאות נכיון שיקים, אשר החוק קובע במפורש כי הן הלוואות. הפסיקה הדגישה את חשיבות הגילוי המלא החל על עסקאות הלוואה של נכיון שיקים, לרבות חובת הגילוי המוטלת על המלווה בעת הגשת השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 8 לחוק, חובות קוגנטיות מהותיות אשר הפרתן עומדת לחובת המלווה ועשויה במקרים מסויימים להוביל לדחיית תביעתו (ראו ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4003/07 בס נ' אריה (21.1.2009), להלן: עניין בס, אשר אושר בבית המשפט העליון - רעא 2132/09 אריה נ' בס (8.7.2009), ת"צ (מחוזי מרכז) 14130-12-21 פינקלשטיין נ' יופיי פיננסים בע"מ (4.6.2025), ע"א (מחוזי חיפה) 6593-07-21 עיאדה נ' זכור (10.11.2021)). בשונה מתביעה שטרית רגילה, תביעה שטרית שמקורה בהלוואת נכיון מעבירה את הנטל הראייתי אל כתפי המלווה להציג גרסה סדורה ומלאה הנוגעת להלוואה ופרטיה, הסכומים ששילם והסכומים שקיבל על חשבון פרעון ההלוואה, חיובי ריבית וכיוצ"ב (ראו בעניין בס, וכן עא (מחוזי-מרכז) 24535-11-21 סופר נ' הנינה (31.5.2022)). בענייננו, הנתבע משך את השיקים לפקודת שטרית במסגרת עסקת נכיון ושטרית הסב את השיקים לתובעת וביצע עימה עסקת נכיון. לכאורה, שתי עסקאות/הלוואות נפרדות. אולם, מנהל התובעת מר בן יאיר מסר בעדותו נתונים עובדתיים שעשויים ללמד כי מדובר בהלוואות מעורבות. למשל, בן יאיר העיד כי קיבל את השיקים גם מהנתבע וגם משטרית (ע' 60 ש' 21-23, ע' 61 ש' 22-24, 29-32). לדברי בן יאיר, הכל נעשה באמצעות שטרית (ע' 61 ש' 9-11), שהגיע יחד עם הנתבע לנכות מאות או עשרות שיקים (ע' 61 ש' 16-24) והכרטסת נוהלה על שם שטרית: "אז אני אסביר, הכרטסת לקוח היא שחר שטרית, אני לא יכול לקבל שיקים ממישהו אחר כן ולשים אותו בכרטסת של שחר שטרית, אין מציאות כזאת... אז היו מקרים שבמעמד פגישה ששחר נמצא ומולי (הנתבע – ר.א.) נמצא והיו פריסות ומתן תמורה והכל ומאותו מעמד, היינו שלושתנו" (ע' 61 ש' 16-30), דברים המלמדים על קשר ישיר בין התובעת לנתבע עוד בניכוי הראשוני של השיקים (ועשרות ומאות שיקים נוספים, כדבריו) במעורבותו של שטרית. זאת ועוד, אין חולק כי לפחות חלק מהתמורה עבור השיקים הועברה ישירות מהתובעת לחשבונו של הנתבע, כפי שנלמד מההעברות הבנקאיות שביצעה התובעת בשנת 2020 בסך כולל של 214,550 ₪ ישירות לחשבונו של הנתבע (סעיף 6 לתצהיר מנהל התובעת, נספח 3 לתצהירו, עדות בן יאיר ע' 62 ש' 3-5, עדות הנתבע ע' 122 לפרוטוקול ש' 23). כך גם, בהסדר החוב שנחתם בשנת 2022 בין הצדדים נכתב כי מקור החוב בשירותי ניכיון שיקים שקיבל הנתבע מהתובעת "בשנים האחרונות" (ה"הואיל" הראשון בהסדר). כל אלה מלמדים על עירוב בין ההלוואות ועל קשר ישיר בין התובעת לנתבע ביחס לנכיון השיקים מושא ההליך באופן המטיל על התובעת חובות ישירות על פי החוק. נוסף לכך, בן יאיר הסביר בחקירתו כי את חובו של הנתבע (כמו גם של לקוחות נוספים של שטרית ששיקים שלהם נוכו על ידי התובעת) ניהלה התובעת בכרטסת של שטרית (ע' 71), וכי הוא ושטרית הסכימו שהתובעת תגבה את חובו של הנתבע (ע' 72). בהמשך, ולאחר שעומת עם המשפט בהסדר החוב מ-2022 לפיו התובעת נתנה לנתבע שירותי נכיון מזה מספר שנים, השיב בן יאיר תשובות מתפתלות ומשתנות כי למעשה הנתבע היה הלקוח של התובעת, ניכה שיקים וכי היתה לו כרטסת אצל התובעת משנת 2022, בעוד שבהסדר שנחתם בשנת 2022 נרשם כי ניתנו לנתבע שירותי נכיון מספר שנים (ע' 77-81). גרסאות שונות ומשתנות, מטעמים ברורים, והכל תוך הימנעות מהצגת הכרטסות של הנתבע ושל שטרית (ראו גם עדות בן יאיר בע' 64 כי אינו יודע מדוע הכרטסת לא צורפה). הימנעות התובעת מצירוף הכרטסת של שטרית ו/או הכרטסת של הנתבע, עומדת לחובתה ומקימה את החזקה כי לו היו מצורפות היו עומדות בניגוד לטענותיה. אלא שהנתבע טוען כי לא היה לו כל קשר עם התובעת וכי לא התקיימה הלוואה ישירה ביניהם ביחס לשיקים. הנתבע העיד כי לא היה לו קשר עם התובעת, מעולם לא קיבל ממנה תמורה בעד השיקים, אלא משטרית, מעולם לא היה במשרדי התובעת וההתקשרות שלו היתה עם שטרית באופן בלעדי. למשל, בע' 121 לפרוטוקול ש' 9-15: "אני בזמן אמת לא ביקשתי ולא קיבלתי. הוא, כל המשא-ומתן שלי היה עם שחר... שהכל היה עם שחר. אם שחר העביר לו את השיקים... אני לא הייתי הלקוח שלו, אין לי כרטיס אצלו. הוא גם לא יכול היה לכתוב שאני, שהוא העביר לי כסף, אלא הוא העביר לשחר את הכסף, אבל לחשבון שלי... אני לא לקוח שלו בכלל". כן ראו בעדות הנתבע ע' 123 ש' 18, ע' 124 ש' 32-35, ע' 131 ש' 30-36, ע' 136 ש' 17-18, ע' 145 ש' 4-6. אולם, כפי שהוסבר לעיל, גם עדות זו אינה מתיישבת עם העובדות שהוכחו שכן התובעת העבירה ישירות לחשבון הנתבע סכומים שונים בסך כולל העולה על 200,000 ₪ עבור השיקים המדוברים. כאשר הנתבע עומת בעדותו עם ההעברות הבנקאיות שביצעה התובעת ישירות לחשבונו, מסר הנתבע תשובות מתחמקות ומתפתלות לפיהן גם אם בוצעו העברות לחשבונו, לא ידע שבוצעו על ידי התובעת משום שאין אפשרות לדעת באפליקציה מי המעביר, ובהמשך אישר כי ניתן גם ניתן לדעת (ראו ע' 118 ש' 36 – ע' 122 ש' 23). גם בסיכומיו טען הנתבע כי ככל שיש לראות בו לקוח של התובעת או לווה ממנה, יש לעשות כן ביחס להלוואת הגישור שניתנה ולא ביחס לשיקים, לגביהם הוא טוען כי לא ניכה שיקים אצל התובעת אלא רק אצל שטרית אשר ניהל מערכת פיננסית מול התובעת (ראו סעיפים 1-3 לסיכומי הנתבע). לא למותר לציין כי טענה זו עומדת בניגוד להסדר החוב בו אישר הנתבע בחתימתו כי קיבל מהתובעת שירותי נכיון מספר שנים. כך או כך, התוצאה דומה. שתי הדרכים מובילות לאותה מסקנה. דהיינו, הונחו די ראיות המאפשרות לקבוע כי מדובר בעסקאות הלוואה מעורבות באופן שהתובעת מלווה והנתבע לווה כהגדרתם בחוק אשראי הוגן ולהחילו באופן ישיר. אולם, גם אם נקבל את הטענה כי לא היה קשר ישיר בין הנתבע לבין התובעת ביחס לנכיון השיקים וכי לפנינו שתי עסקאות נכיון/הלוואות נפרדות (הראשונה בין הנתבע לשטרית והשניה בין שטרית לתובעת), יש להחיל את חוק אשראי הוגן מכח סעיף 11 לחוק, כפי שיפורט להלן. סעיף 11 לחוק אשראי הוגן קובע: "נפתח נגד הלווה הליך בבית משפט או בהוצאה לפועל לביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור". הסעיף עוסק במצב שבו שטר שנחתם על ידי לווה במסגרת הלוואה שהחוק חל עליה הוסב לצד ג' וקובע הסדר ספציפי לעניין נטלי הראיה ביחס למחזיק בשטר (ראו עניין בס - עא (מחוזי-ת"א) 4003/07 בס נ' אריה (21.1.2009) והפסיקה הנזכרת שם). אם הוכיח הלווה שמקור השטר בעסקת הלוואה שהחוק חל עליה, "יהיה נטל ההוכחה על האוחז בשטר כי הוא אוחז בו כשורה וכי הוא לא ידע שמקור השטר בעיסקה מעין זו. אם לא הרים האוחז בשטר את נטל ההוכחה, יהיה השטר כפוף להוראות החוק המגינות על הלווה" (דברי ההסבר להצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, ה"ח 2172, כ"ט באדר התשנ"ג, 22.3.1993, ע' 116, בע' 120). הרציונל העומד בבסיס הסעיף הוא לשמר על ההגנה שהחוק מעניק ללווה בהלוואה שהחוק חל עליה, לווה אשר חשוף לריביות, הצמדה והפעלת בטוחות, באופן שתחול גם ביחס לשיק שמסר במסגרת ההלוואה ולאחר מכן הוסב לצד ג', וזאת כפוף לתנאים הקבועים בו. ראו ת"א (שלום רמלה) 43476-03-22 יורופן גי' אר בע"מ נ' טרבלסי (12.2.2025), ת"א (שלום ת"א) 57823-09-11 א.א. ליווי פיננסי בע"מ נ' לוי (30.10.2014), תא (שלום-ראשל"צ) 69773-12-21 מרציאנו נ' טרבלסי (18.7.2024). במאמר מוסגר יצויין כי מקום שמקור השיק בעסקה שאינה הלוואה שהוראות החוק חלות עליה, ואשר מאוחר יותר הוסב במסגרת הלוואה, בתי המשפט לא החילו את סעיף 11 לחוק, מתוך הרציונל שאין להעניק את ההגנה שהחוק מעניק ללווה, על מושך שאינו לווה ושהסיכון שהוא נטל על עצמו במשיכת השיק – חיובים על פי דיני השטרות – אינם משתנים כאשר השיק נמסר לנכיון/הלוואה שהחוק חל עליה (ראו למשל תא"מ (שלום ראשל"צ) 17997-12-15 י.ס.ד. סרור בע"מ נ' מאפיית הארץ דיין חגולי (30.8.2020), תא"מ (שלום תל אביב-יפו) 14823-03-13 א.ס.אילון ייעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ נ' כהן (12.1.2015) והרציונל בסעיף 19 לפסק הדין, ערעור שהוגש נמחק בהסכמה - ע"א (מחוזי ת"א) 60447-02-15 כהן נ' א. ס. אילון ייעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ (19.11.2015), ע"א (מחוזי י-ם) 8646/08/13 רביצקי נ' אגוז (29.1.2015), תא"מ (שלום קריות) 10942-04-19 טויטו נ' אספלט מ.ש.י בע"מ (9.5.2023), תאד"מ (שלום הרצליה) 29489-04-22 סהר. רון שקד בע"מ נ' טרבלסי (19.6.2025), תא"מ (שלום נתניה) 39340-02-12 מראד נ' צפר (29.12.2014)). בענייננו, אין מחלוקת שהנתבע משך את השיקים לשטרית במסגרת עסקת נכיון/הלוואה ביניהם, הלוואה שהוראות חוק אשראי הוגן חלות עליה. השיקים סוחרו על ידי שטרית לתובעת במסגרת עסקת נכיון/הלוואה נוספת. לכן, זכויות התובעת כפופות להוראות חוק אשראי הוגן, כאילו היא המלווה, אלא אם כן תוכיח במצטבר כי היא אוחזת בשיקים בתום לב ובעד תמורה, וכי לא ידעה שמקור השיקים בחוזה הלוואה כאמור. לשאלה האם עלה בידי התובעת להוכיח כי היא אוחזת בשיקים בתום לב ובעד תמורה, וכי לא ידעה שמקור השטר בחוזה הלוואה יש להשיב בשלילה. הראיות מלמדות שהתובעת ידעה היטב שמקורם של השיקים בעסקת נכיון בין הנתבע לשטרית, שאף הוא אחז באותה עת ברישיון למתן שירותים פיננסיים. כפי שהעיד בן יאיר: "מרכדי חן חייב לי 300,000 ₪ שנים בעקבות עיסוקים שעשינו עם שחר שטרית. הביטחונות שלי איתו לא היו חזקים" (פרוטוקול 20.11.2025 ע' 4). גם ב"כ התובעת מסר לפרוטוקול כי שטרית היה ממנכי השיקים אצל התובעת וכי ניכה שיקים של הנתבע (פרוטוקול 2.7.2025 ע' 4 ש' 2-4). למעלה מכך, וכפי שנזכר לעיל, בן יאיר העיד כי קיבל את השיקים גם מהנתבע וגם משטרית (ע' 60 ש' 21-23). דהיינו, מכלול הנסיבות והראיות מלמדים כי התובעת ידעה היטב שמקור השיקים בעסקת הלוואה. לסיכום ביניים, הוכח כי יש להחיל את סעיף 11 לחוק אשראי הוגן וכי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא ידעה שמקור השיקים בהלוואה. לכן, זכויותיה של התובעת בשיקים כפופות להוראות החוק. ב. אי-עמידה בחובות הגילוי ותוצאת אי-הוכחת עסקת היסוד החלת הוראות חוק אשראי הוגן על השיקים מושא ההליך היא מהותית. כלומר, בקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה, אינה מקימה עילה שטרית רגילה המנותקת מעסקת היסוד בגדרה התובע זכאי להנות מההגנות הרגילות המוענקות לו בעילה שטרית. בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה, העסקה שעל בית המשפט לבחון היא עסקת היסוד, וזאת על פי המסמכים המהותיים שהתובע מחוייב לצרף והפרטים שהוא מחוייב לפרט הקשורים להלוואה. אם יוכח מכח אלה כי התובע זכאי להיפרע מעסקת היסוד, כמלווה על פי הוראות החוק, אזי יוכל התובע להיפרע מהשטרות מושא בקשת הביצוע (ראו עניין בס, סעיף 19 לפסק הדין). מקום שהתובע לא עמד בחובה זו, לא הציג חוזה הלוואה ולא פירט את כל הנתונים שחובה עליו לפרט על פי החוק, ואף לא ביקש לתקן את כתב התביעה לאחר שהנתבע טען בהתנגדות לביצוע השטרות לתחולת חוק אשראי הוגן, הרי שלא עמד בנטל המוטל על מלווה על פי החוק להוכיח את תנאי ההלוואה, על כל המשתמע מכך, באופן שעלול להוביל במקרים מסויימים לדחיית תביעתו (עניין בס, סעיפים 23-24 לפסק הדין). דחיית התביעה בנסיבות אלו עלולה להיות בלתי צודקת נוכח האפשרות שהלווה יהנה מן ההפקר וכספים שלווה והיה עליו להשיב יישארו בידו. לכן, במקרים מתאימים, בהם למרות שהמלווה לא עמד בהוראות סעיף 8 לחוק אשראי הוגן, אם יימצא שהמלווה הוכיח את סכום ההלוואה ותנאיה, בית המשפט יורה על ביטול העסקה והשבת הכספים (ע"א (מחוזי מרכז) 56359-12-24 יעקובוב נ' שגב (6.2.2025), ע"א (מחוזי ת"א) 52124-12-17 י.ס.ד. סרור בע"מ נ' חגולי (23.12.2018)). ואולם, כאשר המלווה לא הוכיח את ההלוואה ותנאיה, לא ניתן לדון בשאלת ההשבה, שכן התובע-המלווה עצמו מנע את בירורה, ולכן התוצאה המתחייבת היא דחיית התביעה. וכדברי כב' השופט א. רובינשטיין אשר דן בעניין בס בבית המשפט העליון: "לדידי "אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק" (ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי), אך מנגד גם תוצאה לפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה כי יוכל להתנער מהשבה כל עיקר אינה פשוטה. ברם, בסופו של יום ... הסיבה שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי עמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא אכן שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימנה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום, למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי הלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה (עמ' 19). ובלשון השופט שנלר: 'אין זה ברור כלל מי נתן את ההלוואה, ועל כן מדוע זכאי המשיב להשבה. בנוסף, סכום ההלוואה אינו ברור, ואין זה ברור אם בסכומי השיקים מגולמת ריבית זאת או אחרת... במקרה דנן כל הנסיבות היו שנויות במחלוקת, ועל כן היה על המשיב להידרש לכל אותן מחלוקות ובהתאם להוראות החוק. משכך, לא היה מקום כי בית המשפט יורה על תשלום מכוח השבה' ... ברי, כי למציאות נתונה זו אחראי המבקש, שכפי שקבעו שתי הערכאות, הציג הלוואה שניתנה על ידי החברה בניגוד להוראות החוק כהלוואה פרטית - ולא איפשר דיון אמיתי בשאלת ההשבה. בנסיבות אלה, לא שאלת הפרת החובה לערוך חוזה הלוואה כתוב היא המפתח לתביעת ההשבה, ולפיכך חוששני כי אין מקום לגלגול ערעורי נוסף". בענייננו, התקבלה טענת הנתבע כי יש להחיל את הוראות חוק אשראי הוגן ולכן מעמדה של התובעת כמלווה על פי החוק. התובעת היא מי שעיסוקה במתן הלוואות חוץ בנקאיות ומחזיקה ברשיון מתאים. חזקה עליה כי ידעה את החובות המוטלות עליה על פי החוק ואת המשמעויות של אי עמידה בהן. למרות זאת, התובעת ניהלה את ההליך כהליך שטרי "טהור" מראשיתו ועד סופו. מעבר לעובדה שהתובעת לא עמדה בתנאי סעיף 8 לחוק - התובעת לא צירפה את הסכמי ההלוואה ואת הנתונים והמסמכים שעל מלווה לצרף בהתאם להוראות החוק, לא ביחס להלוואה שבין הנתבע לבין שטרית ולא ביחס להלוואה שבינה לבין שטרית, התובעת גם לא פירטה מהם תנאי ההלוואה, הריביות, מועדי הפרעון, הסכומים ששולמו ללווה, חישוב החוב וכיוצ"ב. הימנעות התובעת מלמלא את חובותיה המהותיות על פי החוק מובילה למסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את עסקת היסוד. למשל, לא ניתן לדעת מהו סכום ההלוואה; סכומי השיקים בערכי קרן כ-322,000 ₪; האם סכומים אלה מגלמים את הריבית ומהו שיעורה; האם שולמו סכומים שונים על חשבון ההלוואה וכיצד הדברים מתיישבים עם סכום החוב שננקב בהסדר החוב – 300,000 ₪, אשר התובעת טוענת שבא להחליף את החוב בגין השיקים מושא ההליך. יתר על כן, התובעת צירפה את קבלות הנכיון מול שטרית וכן צירפה אישורי העברות בנקאיות לפיהם העבירה תמורת השיקים סך כולל של 214,550 ₪ ישירות לחשבונו של הנתבע. בן יאיר לא טען בתצהירו כי מעבר לסכום זה שילמה התובעת תמורה נוספת עבור השיקים לנתבע או לשטרית ולא הסביר את הפער בין סכום הקרן לסכום ההעברות, האם מדובר בריביות, מהו שיעורן, לא פירט תמורה נוספת שניתנה מעבר להעברות הנ"ל, ככל שניתנה, אך טען כי בגין השיקים "ניתנה תמורה מלאה" (סעיף 7 לתצהיר), ללא הסבר. נוסף לכך, התובעת לא טענה כי הנתבע שילם סכום כלשהו על חשבון השיקים ו/או ההלוואה אך בהסדר החוב עליו חתמו הצדדים, הוסכם כי הנתבע חייב לתובעת 300,000 ₪ בגין נכיון שיקים. אין הסבר לפער בין סכום השיקים לסכום החוב שבהסדר החוב. על גב חלק מהשיקים שהוגשו לביצוע, מופיעות חתימות היסב נוספות, של "יוניט קרדיט" ו"ציקורל", שתיהן חברות העוסקות באשראי חוץ בנקאי. בן יאיר העיד בחקירתו כי הוא חתום על שיקים אלה כערב, מסר אותם ל"ספקים שלו" - יוניט קרדיט וציקורל - וקיבל עבורם תמורה, בניכוי עמלה, בעסקת נכיון. מנהל התובעת לא פרש תמונה מלאה, ואף לא חלקית, אודות עסקאות הנכיון הנוספות שביצע בשיקים, או בחלקם, לא פירט מהי התמורה שקיבל, לא צירף קבלות נכיון ו/או הסכמים מכוחם נעשה הנכיון המדובר, ואף לא הסביר כיצד בסופו של דבר השיקים חזרו אליו והאם השיב את התמורה שקיבל (ראו גם בעמודים 114-116 לפרוטוקול). אמנם, סעיף 36 לפקודת השטרות מאפשר לסחר שטר למי שסיחר אותו בעבר ואף מאפשר בנסיבות מתאימות למסחר לחזור בתביעה אל מי שקודם לו בשרשרת הסיחור הראשון. אולם, גם אם אין בכך כדי לפגוע בזכות השטרית לתבוע את השיק, כיוון שמצויים אנו בגדרי חוק אשראי הוגן והנטל מוטל על התובעת לפרוש את מלוא התמונה העובדתית הרלוונטית, לרבות התמורה שנתנה עבור ההלוואה ויתרת החוב שנותרה לתשלום, התעלמות התובעת מנושא זה ואי-פירוט התמורה שקיבלה בגין השיקים, עומדים אף הם לחובתה. בקצירת האומר אציין כי גם עדותו של שחר שטרית לא תרמה דבר להבהרת התמונה. ההיפך הוא הנכון. עדותו של שטרית, אשר הפגין חוסר נוחות ניכרת (וזאת בלשון המעטה) ממסירת העדות והתייצב בבית המשפט רק לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה, היתה מלאה בסתירות, הן בפני עצמה והן ביחס לתצהיר שמסר, והכל ללא אסמכתאות כלשהן, אשר אמורות להיות ברשותו כמי שהחזיק בזמן כלשהו ברשיון למתן שירותי אשראי וטען שניהל כרטסת מסודרת. אין אלא לחזור ולהדגיש. בניגוד לטענת התובעת בסיכומיה (ובסיכומי התשובה), הנטל להוכיח את כלל הנתונים הרלוונטיים מוטל עליה ולא על הנתבע. התובעת לא עמדה בנטל זה ואף לא באופן מינימלי. התובעת לא פרסה יריעה עובדתית מלאה ומפורטת, אלא הציגה נתונים חלקיים אשר אינם מתיישבים זה עם זה ואינם מציגים תמונה שלמה המאפשרת להורות על השבה. לכן, המסקנה המתחייבת היא כי דין התביעה להידחות. מספר מילים על הסדר החוב ודוק. למרות שבין הצדדים נחתם הסדר חוב בשלב מאוחר יותר, התובעת לא הגישה תביעה בעילה חוזית, אלא בעילה שטרית. בבקשת הביצוע שהגישה בלשכת ההוצאה לפועל התובעת ציינה כי מקור השיקים אינו בהלוואה. גם לאחר שהנתבע טען במסגרת ההתנגדות לתחולת חוק אשראי הוגן, התובעת לא תיקנה את כתב התביעה, לא צירפה את המסמכים הנדרשים על פי סעיף 8 לחוק ולא פירטה את הנתונים המהותיים הנדרשים כדי להוכיח את עסקת היסוד. זה המקום לציין שהתובעת לא התייחסה בסיכומיה לטענת הנתבע לתחולת חוק אשראי הוגן וגם לא בסיכומי התשובה. נוסף לכך, התביעה לא הוגשה בעילה חוזית מכח הסדר החוב, כפי שהתובעת שבה והדגישה פעם אחר פעם. התובעת חזרה והדגישה כי הסדר החוב, כמו גם הלוואת הגישור שהלוותה לנתבע כדי לאפשר לו ליטול הלוואה מגרין ארק, והתייחסותה אליהם, נעשו למעלה מן הצורך וכדי להשיב לטענות הנתבע כי פרע את החוב באמצעות תשלום 190,000 ₪ אשר תוארו כ"דמי תיווך" בהסכם גרין ארק. בוודאי שאלה אינם מקימים לתובעת עילה חוזית במסגרת תביעה זו. בוודאי ובוודאי שהסדר החוב אינו ממלא את חובתה של התובעת להציג חוזה הלוואה ולפרט את כל התנאים הנדרשים בהתאם להוראות החוק, והדבר גם לא נטען על ידה. לכן, אין מקום במסגרת הליך זה להידרש למחלוקת שבין הצדדים אודות פרעון החוב על פי הסדר החוב ומשמעות העברת הסכום של 190,000 ₪ לתובעת. לכן גם, אין מקום לדון בטענות הנתבע אודות ביטול הסדר החוב מחמת כפיה ועושק ואין צורך להידרש לעדויותיהם של לירן ודרור, אשר העידו בעיקר על הסכם ההלוואה עם גרין ארק ודמי התיווך ששולמו. בבחינת למעלה מהדרוש יצויין כי התובעת התייחסה להסדר החוב ככזה המתייחס לשיקים מושא ההליך וביקשה לראות בו כהודאה של הנתבע בחוב מושא השיקים שהוגשו לביצוע בהליך זה. גם טענה זו לא ניתן לקבל. ראשית וכאמור, התביעה היא שטרית ולא חוזית מכח הסדר החוב. שנית, בהסדר צויין כי מצורפת רשימת השיקים אליהם ההסדר מתייחס (סעיף 6), אך רשימה זו לא הוצגה וספק אם בכלל נערכה (ראו בעדות בן יאיר ע' 76, ע' 82). בהינתן עדות מנהל התובעת כי ניכה עשרות ומאות שיקים לנתבע ושטרית והקבוע בהסדר החוב כי הנתבע ניכה שיקים אצל הנתבעת ב"שנים האחרונות", ובהעדר כרטסת, אין בסיס לטענת התובעת כי ההסדר מתייחס דווקא לשיקים מושא ההליך. אין באמור בפסק דין זה כדי להביע עמדה כלשהי ביחס לחוב, ככל שקיים, על פי הסדר החוב. פקיעת העילה השטרית להלן אתייחס בתמצית לטענת הנתבע בדבר פקיעת העילה השטרית לאור הצהרת התובעת בסעיף 6 להסדר החוב. בסעיף 6 להסדר החוב מיום 7.4.2022 הצהירה התובעת: "ידוע כי לסיריוס שיקים שהיו אמורים לחזור לחן ואינם בנמצא, סיריוס לוקחת את מלוא האחריות עליהם... השיקים יוחזרו לחן עם קבלת מלוא החוב". הקביעה בהסדר החוב כי השיקים "היו אמורים לחזור לחן", הם "אינם בנמצא" וכי התובעת "לוקחת עליהם את מלוא האחריות" מקימה ספק באשר לזכותה של התובעת להיפרע מהשיקים. אמירות ברורות אלה במסגרת חוזה שנערך בין הצדדים אינן מתיישבות עם הגשת השיקים לביצוע. לכל היותר, וככל שהנתבע אינו עומד בהסדר החוב, יתכן שנותרה ברשות התובעת עילה חוזית מכוח ההסדר, ואינני מביעה עמדה בכך. יתר על כן, מסכת הראיות והעדויות בתיק מלמדת כי מצג ה"אובדן" שהציגה התובעת היה מצג כוזב, שאינו מתיישב עם המציאות העובדתית. מעבר לקבוע בהסדר כי השיקים "אינם בנמצא", בן יאיר טען בתצהירו כי השיקים אבדו (ס' 7 לתצהיר) וחזר על כך בעדותו. אלא שכאשר נשאל היכן נמצאו השיקים, מתי וכיוצ"ב, אישר כי בפועל השיקים סוחרו הלאה בעסקאות נכיון נוספות ובעת החתימה על ההסדר לא היו ברשותו ובהסדר נרשם כך "לוגיסטית" (ראו ע' 84 ש' 39: "חלק היו אצל ספקים"). בהמשך, בן יאיר שינה גרסאות בנושא זה והתחמק ממתן תשובה עניינית וברורה - ע' 85-88 ובע' 88 ש' 16: "אז באותו רגע של התצהיר, עד החיפושים אחר השיקים, או בוא נקרא לזה ככה, לעשות סדר רגע על החוב הזה מבחינה משפטית, או איך שתקראו לזה, כאילו לוגיסטית, זה מה שנכתב", הסבר שלא ניתן לקבלו ואשר עומד בניגוד לאמור בתצהיר כי השיקים אבדו. כלומר, בחקירתו הנגדית נאלץ בן יאיר להודות כי השיקים כלל לא אבדו מסיבה שאינה ידועה לו, כפי שהצהיר בסעיף 7 לתצהירו, אלא נמסרו על ידו לצדדים שלישיים במסגרת עסקאות ניכיון משנה מול גופים פיננסיים כמו "יוניט קרדיט" ו"ציקורל" וקיבל עבורם תמורה מלאה, פחות עמלה. שינויים וסתירות אלה בגרסאות התובעת מעוררים קושי ועומדים לחובתה. אמנם, האמירה בהסדר החוב כי השיקים "אינם בנמצא" עשויה להתיישב עם מסירתם לצדדים שלישיים במסגרת עסקאות נכיון נוספות שביצעה התובעת, אך אינה מתיישבת עם טענת אובדן השיקים והגרסאות המשתנות בחקירה הנגדית. סתירות אלה בין הצהרותיו של בן יאיר לבין עדותו שומטות את הבסיס תחת אמינות גרסתו. לא ניתן לקבל מצג שלפיו השיקים "אבדו" בשנת 2022 ו"פתאום נמצאו" בשנת 2023, כאשר בפועל הם גולגלו והוחזקו בידי גופי ניכיון אחרים שנתנו בעדם תמורה. התנהלות זו של החזקת השיקים כ"אבודים" כלפי הנתבע, תוך סיחורם לצדדי ג' וקבלת כספים בגינם, והגשתם לביצוע למרות הצהרת התובעת בהסדר החוב כי השיקים אמורים לחזור אל הנתבע, מהווה התנהלות חסרת תום לב מובהקת מצד התובעת. על פי ההלכה הפסוקה, עקרון תום הלב חולש גם על דיני השטרות (ראו רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נג(4) 804). מקום שהתובעת הציגה לפני הנתבע מצג כי השיקים אמורים לחזור אליו, ובעדות בן יאיר: "כנראה שהיו שיקים שהיו צריכים לחזור אליכם" (ע' 76 ש' 11), המצג כי השיקים אינם בנמצא ולכן היא לוקחת עליהם אחריות, ובהמשך אף טענה שאבדו, ובדיעבד התברר כי סוחרו הלאה בעסקאות נכיון נוספות, היא מנועה מלהציגם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בניגוד למצגים שהוצגו. בנסיבות אלו, משהתובעת הצהירה כי השיקים אמורים לחזור אל הנתבע, הצהירה כי אינם בנמצא ונטלה עליהם "את מלוא האחריות", היא מנועה מלעשות בהם שימוש שטרי מאוחר. לפיכך, גם מטעם חלופי זה, דין התביעה להידחות. סוף דבר תביעה שטרית זו, שעניינה בקשה לביצוע 16 שיקים בסכום קרן כולל של 322,150 ₪, נדחית במלואה לאחר שנמצא כי מדובר בעסקאות הלוואה הכפופות להוראות חוק אשראי הוגן. התובעת, הפועלת כמלווה מקצועית, בחרה לנהל את ההליך כשטרי "טהור" תוך הימנעות מהצגת הסכמי ההלוואה, הכרטסות והנתונים המהותיים הנדרשים להוכחת עסקת היסוד וגובה החוב בפועל. מחדל זה מונע מבית המשפט לערוך בירור עובדתי וחשבונאי של יתרת החוב האמיתית, שומט את הבסיס מתחת לתביעה השטרית ואינו מאפשר להורות על השבה. מעבר לכך, התובעת מנועה מלהיפרע מהשיקים לנוכח הצהרתה המפורשת בהסדר החוב מיום 7.4.2022 כי השיקים אמורים לחזור לנתבע, "אינם בנמצא" וכי היא נוטלת עליהם "את מלוא האחריות". הוכח כי מצגים אלה שהציגה התובעת היו כוזבים, שכן היא סיחרה את השיקים לצדדים שלישיים בעסקאות ניכיון משנה וקיבלה בגינם תמורה. הגשת השיקים לביצוע, בניגוד מוחלט למצגים שהוצגו לנתבע ובחוסר תום לב, מצדיקה כשלעצמה את דחיית התביעה השטרית. נוכח כל האמור, התביעה נדחית במלואה. תיק ההוצאה לפועל שמספרו 519497-07-23 ייסגר. התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 35,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.