פ"ל 6781-06-26 פ"ל 6781-06-26

לפניי בקשה להורות על החזרת תפוס, רכב פרטי מסוג ב.מ.וו, מ.ר. 8716883, אשר נתפס ע"י משטרת ישראל ומשמש כמוצג בתיק פ"ל 6781-06-26. רקע כללי מעובדות כתב האישום שהוגש נגד המבקש עולה כי בתאריך שאינו ידוע למאשימה ובשעות הלילה, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג ב.מ.וו מ.ר. 8716883 (להלן: "הרכב" או "התפוס"), בכביש הראשי בכפר ריינה. עוד נטען בכתב האישום כי באותה עת נהג המבקש ברכב בקלות ראש וברשלנות בכך שביצע החלקה מכוונת של הרכב (דריפט), תוך סיבוב גלגלי הרכב ואיבוד אחיזתם בכביש, באופן שגרם לסטיית הרכב ממסלול נסיעתו. כל זאת תוך שהמבקש חוסם את נתיבי הנסיעה בשני הכיוונים, מונע את מעברם התקין של כלי רכב אחרים אשר נאלצו לעמוד במרכז הכביש, יוצר הפרעה לכביש וסיכון למשתמשי הדרך, לרבות סיכון הנוסע שישב לידו כאשר נפתחה דלת הנוסע במהלך הנהיגה הפרועה. עוד נטען כי מבדיקה שנערכה לרכב עלה כי המבקש ביצע ברכב שיפורים בדרך של שינויי מבנה ללא היתר מתאים ממשרד הרישוי ובתוך כך: הותקן ברכב מנוע תוצרת 6 צילינדרים; בוצעו שינויים במערכת הפליטה הכוללים התקנת מערכת שאינה מקורית ללא משתיק קול כנדרש; שינוי במערכת היניקה באמצעות התקנת מסנן אוויר פתוח; ואי התאמה במידות הצמיגים ביחס לרישיון הרכב. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, הפרעה וסיכון לתנועה (נסיבות מחמירות) לפי תקנה 71(1) לתקנות התעבורה, ושינוי מבנה רכב לפי תקנה 380(א) לתקנות התעבורה. כחלק מכתב האישום נכללה הודעת המאשימה לפיה, בהתאם להוראות סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, תבקש המאשימה לחלט את הרכב אשר שימש את הנאשם לביצוע העבירות המיוחסות לו. ביום 29/07/2026 הוגשה על ידי המבקש בקשה נוספת להחזרת תפוס בה עתר להורות על החזרת הרכב התפוס לידיו לאלתר, לאחר שרכבו נתפס ביום 31/03/2026. בנימוקי הבקשה נטען כי הרכב מוחזק בידי המשיבה תקופה ממושכת, וכי המשך החזקתו פוגע בזכות הקניין שלו המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המבקש הבהיר כי הוא נכון לקבל על עצמו כל תנאי שייקבע, לרבות הפקדת ערובה כספית, חתימה על התחייבות עצמית, המצאת ערבויות, רישום שעבוד או איסור דיספוזיציה, ואף הציע לבצע את כלל התיקונים הנדרשים ברכב לצורך השבתו למצב תקין וחוקי. ביום 3/9/26 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה ובמסגרתה התנגדה להחזרת הרכב. המשיבה הפנתה לבקשת החילוט שבכתב האישום אשר מטרתו השמדת הרכב, וטענה כי מדובר ברכב מסוכן שבוצעו בו שינויים וכי קיימת זיקה מהותית בין העבירות שבוצעו לבין הרכב, המשמש כראיה שבלעדיה אין, לעניין שינוי מבנה הרכב. נוכח האמור, קבעתי דיון במעמד הצדדים אשר התקיים בפניי ביום 08.10.2026. במהלך הדיון חזר ב"כ המבקש על הבקשה והציע כל הפקדה או ערבות, תוך שהצהיר כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, לא תועלה מצד המבקש כל טענה בדבר כלל הראיה הטובה ביותר עקב החזרת הרכב. עוד ציין ב"כ המבקש כי מדובר ברכב משנת 89' שאין לו ערך מוצהר במחירון לוי יצחק, אך שוויו מוערך בין 20,000 ל-25,000 ₪, וכי המבקש מוכן להחזיר לרכב את כל החלקים המקוריים המצויים בהישג ידו ולהציגו בפני הבוחן. ב"כ המשיבה חזר על התנגדותו להחזרת הרכב לכביש עקב המסוכנות, והציג סרטון המציג את נהיגת המבקש ברכב. כמו כן, ציין ב"כ המשיבה כי בבעלות המבקש יותר מ-4 רכבים הרשומים על שמו. דיון והכרעה הפסיקה עמדה על שלוש תכליות עיקריות שלשמן נעשית התפיסה: תכלית מניעתית – בהתקיים חשש שהחפץ ישמש לביצוע עבירה עתידית; תכלית ראייתית – אם החפץ עשוי לשמש כראיה במשפט; ו- תכלית של הבטחת חילוט עתידי בסיום המשפט (בש"פ 3434/21 יוסף אלנאשף נ' מדינת ישראל (נבו 15.06.2021); בש"פ 8239/20 חוסאם איסמאעיל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.12.2020); ובש"פ 8712/23 יוסף אלקובי נ' מדינת ישראל (נבו 11.01.2024). ראו בהקשר זה החלטת כב' השופטת ע' פלד ציינה בה"ת (שלום חדרה) 35414-11-24 עומר אבו מוך נ' ימר כפרי מגב חוף (נבו 10/12/24). מטיעוני המשיבה בפניי עולה כי התנגדותה של המשיבה נעוצה בעיקרה בשתי תכליות והן: התכלית המניעתית ותכלית החילוט בסיומו של ההליך המשפטי. בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 12.3.2006) (להלן: "פרשת לרגו") דן בית המשפט העליון באינטרסים המתנגשים ובצורך לבחון חלופות תפיסה חלף התכליות שנקבעו, כפי שפורטו לעיל. כב' השופטת א' פרוקצ'יה קבעה כך: "לאורך השנים הבהירה ההלכה הפסוקה כי לא הרי קיומה של עילה לתפיסת חפץ, בהכרח כדין המשך ההחזקה בו בידי המדינה (בש"פ 6689/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 464, 471). גם אם עשוי להתקיים מקור סמכות לתפיסת חפץ מלכתחילה, אין בכל מקרה עילה מתחייבת להמשך החזקתו בידי הרשות בטרם נסתיימו ההליכים המשפטיים, ועשויה לעלות השאלה האם נמצא אמצעי מידתי שיש בו כדי לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי המבקש לשמור על פיקוח המדינה ביחס לחפץ, לבין זכותו של הפרט לממש את זכויותיו לגבי החפץ גם אם מימוש זה עשוי להיות כפוף למיגבלות". מכאן ובהתאם לכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה ובכלל זה בפרשת לרגו שלעיל ובבש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (1) על בית המשפט הדן בבקשה להחזרת תפוס לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסת הרכוש וככל שהמענה לשאלה זו הינה בחיוב, האם קימת "חלופת תפיסה" נאותה אשר עשויה להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. ביישום המבחנים המשפטיים האמורים לעיל, לא יכולה להיות מחלוקת כי בעניינו של המבקש העילה להמשך החזקתו של הרכב עודנה שרירה וקיימת, בין לצורך המניעתי ובין לצורך מימוש בקשת החילוט אשר תתברר בסיומו של ההליך המשפטי. יוער בהקשר זה כי התיק העיקרי קבוע לדיון לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ביום 14/12/26. כל זאת לאחר שהמבקש הורשע בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, בהעדרו, ולאחר שלא התייצב לדיון אשר התקיים ביום 20/7/26. נוכח האמור והשלב הדיוני בו מצוי ההליך העיקרי לאחר שהמבקש הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, התכלית הראייתית לתפיסת הרכב הינה בעלת משקל זניח. כל זאת גם בהתחשב בכך כי מאז הרשעתו של המבקש בדין, לא הוגשה על ידו כל בקשה לביטול הרשעה זו. בבש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל נקבע כי גם בהתקיים עילה לתפיסת חפץ, יש לבחון האם קיים אמצעי מידתי, קרי "חלופת תפיסה", שיש בו כדי לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי לבין זכותו של הפרט לממש את זכויותיו לגבי החפץ. בענייננו, אין חולק כי קיימת עילה לכאורה להמשך תפיסת הרכב הן לצורך מניעת סיכון והן לצורך הבטחת החילוט העתידי. חרף האמור, ועל אף שטענה זו לא הועלתה על ידי מי מהצדדים במהלך הדיון שהתקיים בפניי, בבחינת מכלול השיקולים יש לבחון את המועד הקרוב הצפוי לסיום ההליך ומתן האפשרות לצדדים לפרט את טיעוניהם לעונש, כמו גם לחילוט הרכב, מושא כתב האישום, תוך הבאת כלל הראיות הנדרשות, כגון: להוכחת שוויו ו/או ערכו הכולל את השינויים המבניים ו/או שווים של החלקים שהותקנו בו ו/או קבלת חוו"ד אשר תשפוך אור לגבי האפשרות להחזרת המצב לקדמותו ו/או מתן זכות לצדדים להתייחס לגורל החלקים מושא השינויים שנערכו ברכב וחילוט חלקי של חלקים אלו בלבד ו/או כל טענה אחרת אשר יראו הצדדים להתייחס אליה כחלק מטענותיהם לעונש ובקשת החילוט. אין בפירוט האמור לעיל כדי להוות רשימה סגורה של ראיות אשר כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להציג כחלק מטענותיו ו/או ראיותיו לעונש וזו פורטה לצורך ההמחשה בלבד ותוך פירוט הסוגיות אשר יהיה מקום לשקול אותן לצורך ההכרעה בבקשת החילוט של המשיבה ובחינת מאזן האינטרסים המתנגשים. משכך, מצאתי כי טרם בשלה העת להכריע בבקשה וכי זו תוכרע לאחר שיישמעו טיעוני הצדדים לעונש בדיון הקבוע בפניי ביום 14/12/26. המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה להקדמת מועד הדיון וזו תישקל בחיוב, ככל שתוגש. המזכירות תודיע החלטה זו לצדדים.