פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
10401/08
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. שאדי קיסיה
2. פאדי קיסיה
3. באטריסיה קיסיה
4. סמירה קיסיה
5. פואד קיסיה
6. איהב קיסיה
7. סלפיה קיסיה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מדינת ישראל-משרד הפנים לשכת רשות האוכלוסין
וההגירה
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד אלי שרביט
בשם המשיבים:
עו"ד ליאורה וייס-בנסקי
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
עניינה של העתירה בבקשת העותרים, כי בית המשפט יורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע בוטל רישיון ישיבת הקבע שניתן להם בשנת 2005.
ב.
העותרים קיבלו רישיון לישיבת קבע ביום 13.04.05. רישיון הקבע ניתן להם על בסיס המצג שהציג העותר 5 (אבי המשפחה), כאילו התגורר ברצף בבית בקרמיזן שבתחום ירושלים,
מערב מלחמת ששת הימים ב-1967 ולאחר מכן. במסגרת חקירת המוסד לביטוח לאומי בשנת 2006, נערך סיור בבית ג'אלא ובקרמיזן, וכן נערך תחקיר מפורט לשתיים מאחיותיו, במהלכו הסתבר כי
העותר 1 התגורר ברצף בבית שבקרמיזן לכל המוקדם משנת 1982, או רק בשנות ה-90.
המידע הועבר למשרד הפנים, אשר החליט על ביטול רישיון הקבע של העותרים.
ג.
לפנים משורת הדין, לשיטתם, הודיעו המשיבים כי הם מוכנים כי תוגש בקשה להיתרי שהייה לפי החלטת הממשלה 2492 מיום 26.10.07, בדבר היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש השוהים במזרח ירושלים, שגדר הביטחון פגעה במרקם חייהם לעניין הקשר עם איו"ש. בידי העותרים לפנות לכך תוך 30 יום מהיום.
ד.
עמדת המשיבים היא, כי המקום המתאים לבחינת טענות העותרים הוא בית המשפט לעניינים מינהליים. בתגובה השיבו העותרים, כי כאשר הרשות מבקשת לשלול זכות שכבר ניתנה, האכסניה המתאימה היא בג"צ.
ה.
באשר למשאלת רשיון הקבע, אין בידינו להיעתר למבוקש. בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס – 2000 ולסעיף 12 (1) לתוספת הראשונה לחוק, החלטות הרשות בעניין רישיון לישיבת קבע, בהתאם לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, מצויות בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניניים מינהליים (בג"ץ 8980/05 זדה נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 11819/04 אלאלאה נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 4338/05 שלבי נ' משרד הפנים (לא פורסם) . לא ראינו מקום להבחנה בין סוגי החלטות שונים לעניין הסמכות. ברי גם כי בית המשפט לעניינים מינהליים מתאים יותר לבירור עובדתי ככל שזה נחוץ. דבר זה נקבע לא אחת בפסיקה.
ו.
בכפוף לאמור מעלה לענין היתרי שהייה זמניים, איננו נעתרים לעתירה, מתוך קיומו של סעד חלופי מתאים.
ניתן היום, ח' בסיון תשס"ט
(31.5.09).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט