בג"ץ 11134/07 עו"ד צבי הופמן נ. פרקליטות המדינה

השופט א' רובינשטיין:

א.עניינה של העתירה בבקשת העותר לביטול החלטות פרקליטות המדינה, לפיהן נדחה עררו על החלטת משטרת ישראל שלא להוסיף לחקור את תלונתו בדבר הוצאת לשון הרע.

ב.כנטען בעתירה ובנספחיה, ביום 25.3.07 פנתה הנילונה אל העותר במועדון הברידג' בכפר המכביה ברמת גן, בצעקות תוך הטחת עלבונות, האשמות, והוצאת דיבה בנוכחות חברים ולקוחות. בין היתר, טענה כי העותר לקח ממנה שיק, והפקידו בחשבונו ללא רשות וללא סמכות. זאת בעוד לטענתו נעשו הדברים נעשו בהתאם לחוזה מכר דירה ולהסכם שכר טרחה.

ג.ביום 17.5.07 נמסרה מטעם המשטרה, הודעה לעותר כי אין מקום להוסיף ולחקור את תלונתו, בהעדר אשמה. ערר שהוגש בפני היועץ המשפטי לממשלה גם הוא נדחה. בתשובתה של הגב' אדרי, סגנית בכירה א' לפרקליט המדינה וממונה צוין כי "המשטרה החליטה על סגירת התיק בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן יש להפעיל גישה של ריסון וזהירות מוגברת בכל הקשור לנקיטת הליכים פלילים בגין עבירות על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965, הן נוכח חשיבותו של עקרון חופש הביטוי והן נוכח הסעדים האחרים העומדים לרשות מתלונן בתחום זה, ביניהם פתיחה בהליכים אזרחיים כנגד הנילון". פניה נוספת של העותר לעיון חוזר בהחלטה נדחתה ביום 24.11.07. מכאן העתירה שבפנינו.

ד.אין בידינו להיעתר לעתירה; היא אינה מגלה עילה להתערבות בית-משפט זה. הלכה היא, כי מידת התערבותו של בית-משפט זה בשיקול-דעתן של רשויות אכיפת החוק בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין היא מצומצמת; הדבר ייעשה רק במקרים חריגים, בהם לוקה ההחלטה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני" (ראו בג"צ 11861/04 רוה נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם; 12.4.05) (השופט ג'ובראן); בג"צ 6009/94 שפרן נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד מח (5) 573, 582 (השופט - כתארו אז - אור) (1994), בג"צ 2873/03 לויט נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם; 25.3.03) (השופטת פרוקצ'יה)).

ה.בעניין דנא סברו גורמי אכיפת החוק השונים כי אין מקום לטיפולם בנושא מטעמי מדיניות, וכן נוכח הסעדים האחרים העומדים לרשות העותר בכגון דא, ובהם פתיחה בהליכים אזרחיים. בנסיבות אלה, ההחלטות אינן נגועות ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני"; זאת מבלי ליתן גושפנקא לדיבורים בוטים (ומבלי לחרוץ דין לגבי המקרה דנא לעובדותיו הספציפיות, משלא נתבקשה תשובת המשיבה).

ו.אין בידינו, איפוא, להיעתר למבוקש, בהעדר עילה להתערבותו של בית-משפט זה.