בג"ץ 1569-23 בג"ץ 1569-23

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטות המשיב 2, בית הדין הרבני הגדול, מהימים 18.1.2023 ו-25.1.2023, בגדרן חויב העותר בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות משפט בערעור שהגיש על החלטת בית הדין הרבני האזורי.

2.על פי הנטען בעתירה, מדובר בערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי באשדוד, "שהקפיא את זמני השהות של האב עם ילדיו ללא הגבלת זמן [...] בגין תלונת שווא שהגישה נגדו גרושתו". בהחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 18.1.2023, נקבע כי בהתאם לתקנה קל"ד לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון), על העותר להפקיד בקופת בית הדין ערבות בסך 15,000 ₪ עד ליום 18.2.2023. כן צוין, כי אם לא תופקד הערבות עד למועד זה, ייסגר התיק. העותר הגיש בקשה נוספת, להפחתת סכום הערבות, אשר נדחתה בהחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 25.1.2023.

3.בעתירה דנן מבקש העותר לבטל את החלטות בית הדין הרבני הגדול ולהורות על שמיעת הערעור בלא הפקדת ערבות. נטען כי העותר הוא חסר כל אמצעים, וכי המשיבה, גרושתו, מיוצגת על-ידי הסיוע המשפטי כך שאין עילה לחייבו בערבות בסכום כה גבוה. עוד נטען כי החלטות בית הדין הרבני גורמות לפגיעה בילדיו שקולם לא ישמע, וכי ההחלטות לא נומקו כראוי.

4.דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים שבהם נפל בהחלטה פגם מהותי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים בהם מוצדק להעניק סעד מן הצדק (ראו מבין רבים: בג"ץ 6343/19 תורג'מן נ' הרב הראשי לישראל, פסקה 3 (31.10.2019); בג"ץ 6180/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.11.2019)). ענייננו אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.

5.עסקינן בהחלטה דיונית המורה על הפקדת ערבות בערעור, בהתאם לסמכות המסורה לבית הדין הרבני הגדול בתקנות הדיון. לגבי החלטות מסוג זה, נקבע כי הכלל בדבר אי-התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים, חל ביתר שאת (וראו למשל: בג"ץ 8613/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (18.1.2023); בג"ץ 5773/20 פלוני נ' השר לשירותי דת, פסקה 5 (18.8.2020); בג"ץ 6086/21 פלוני נ' פלונית (9.9.2021)).

6.אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.