בג"ץ 8613-22 בג"ץ 8613-22

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.העתירה שלפנינו עניינה בהחלטת המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, מיום 28.11.2022, אשר חייב את העותר, בגדרו של ערעור שהגיש, בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות משפט.

2.כעולה מן העתירה, ביום 19.7.2022 ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, בגדרה נדחו בקשותיו של העותר לבטל חוב מזונות; להורות על עיכוב ביצוע צו המאסר שהוצא נגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל בגין אי-תשלום החוב; ולחייב את המשיבה 3 בקנס בגין ביזיון בית הדין. על החלטה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר קבע בהחלטתו מיום 15.11.2022 כי יש לשמוע את טענותיו של העותר במסגרת ערעור בזכות, אך יש לחייבו בהפקדת ערבות בסך של 12,000 ₪ להבטחת הוצאות משפט, זאת בהתאם לתקנה קל"ד לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן- תקנות הדיון). העותר הגיש בקשה לפטור מהפקדת הערבות, וזו התקבלה בחלקה בהחלטה מושא העתירה, באופן שסכום הערבות הועמד על סך של 10,000 ₪. העותר משיג בעתירתו על החלטה זו.

3.דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים בהם מוצדק להעניק סעד מן הצדק (ראו מבין רבים: בג"ץ 6343/19 תורג'מן נ' הרב הראשי לישראל, פסקה 3 (31.10.2019); בג"ץ 6180/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.11.2019)). ענייננו אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה. עסקינן בהחלטה דיונית באופייה המורה על הפקדת ערבות להוצאות בהתאם לסמכות המסורה לבית הדין הגדול בתקנות הדיון. לגבי החלטות מסוג זה, נקבע כי הכלל האמור בדבר אי התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים, חל ביתר שאת (וראו: בג"ץ 5773/20 פלוני נ' השר לשירותי דת, פסקה 5 (18.8.2020); בג"ץ 6086/21 פלוני נ' פלונית (9.9.2021); בג"ץ 1089/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (10.2.2020)).

4.העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.