בג"ץ 5773/20 פלוני נ. השר לשירותי דת

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה זו מכוונת נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול בה נדחה ערעורו של העותר על החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, מחמת אי-הפקדת ערבות כנדרש.

2.

כעולה מהחלטת בית הדין האזורי, העותר והמשיבה 6 (להלן: המשיבה ) נישאו זה לזו כדת משה וישראל ונולדו להם שישה ילדים. ביום 23.4.2018 הגישה המשיבה תביעת גירושין נגד העותר, לאחר כארבע שנים בהם הפסיקו הזוג להתגורר יחדיו, כשברקע מחלה נפשית בה לקתה המשיבה וניתוק הקשר בינה לבין ילדי הזוג, המתגוררים עם העותר. ביום 17.2.2020 קיבל בית הדין האזורי את תביעתה האמורה של המשיבה, בקבעו כי כל טענות העותר נועדו אך ורק לשם דחיית מתן הגט בכדי לגרום למשיבה לוותר על חלקה בדירתם של הזוג.

3.

על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ביום 10.6.2020 הורה בית הדין על שמיעת הערעור בכפוף להפקדת ערבות בסך 10,000 ₪, עד ליום 1.7.2020. משהעותר לא הפקיד את הערבות כנדרש, ולאחר שהובהר לו כי אם לא יעשה כן ידחה ערעורו על הסף, הורה בית הדין ביום 6.7.2020 על דחיית הערעור.

4.

לאחר עיון בעתירה ונספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף .

5.

העתירה מכוונת כאמור נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול בה הורה על דחיית ערעורו של העותר על החלטת בית הדין האזורי מחמת אי-הפקדת ערבות כנדרש.

כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהם מוגבלת למקרים חריגים של פגם מהותי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק. הלכה זו חלה במשנה תוקף שעה שמדובר בעתירה נגד החלטות דיוניות של בתי הדין (בג"ץ 5437/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (16.8.2020); בג"ץ 6180/19

פלונית נ' פלוני , פסקה 8 (18.11.2019)). למותר לומר כי החלטה על הפקדת ערובה בערעור היא החלטה דיונית באופייה.

6.

אשר על כן העתירה נדחית. בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.