בג"ץ 589-24 בג"ץ 589-24

בתיק בג"ץ 589/24

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 589/24

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

כבוד השופט י' אלרון

כבוד השופטת י' וילנר

העותר:

פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1.בית הדין הרבני הגדול

2.בית הרבני הדין האזורי בתל אביב-יפו

3. פלוני

עתירה למתן צו על-תנאי

העותר:

בעצמו

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 18.12.2023. בית הדין הרבני הגדול דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו מיום 13.6.2023.

2.על-פי הנטען, העותר והמשיבה 3 נישאו זה לזו בשנת 2012 והתגרשו בשנת 2017. מאז שנת 2018 הם מנהלים הליכים משפטיים ביחס לחלוקת הרכוש המשפחתי, הכולל דירה, זכויות בעסק של העותר וזכויות פנסיוניות. ביום 14.1.2022 נתן בית הדין הרבני האזורי את פסק דינו שהכריע במחלוקות הרכושיות כולן. בין השאר, קבע בית הדין הרבני האזורי מפתח לחלוקת הכספים שהתקבלו עבור מכירת הדירה, בשים לב – בין השאר – לסכום ששולם על-ידי המשיבה 3 ומשפחתה עבור הדירה קודם לנישואי בני הזוג.

3.ביום 23.5.2022 הגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בקשה שנשאה את הכותרת "בקשה לסתירת הדין", וכוונה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי מיום 14.1.2022. העותר טען כי בידו ראיות חדשות המצדיקות זאת. העותר הוסיף וטען כי נפלו בהליך פגמים פרוצדוראליים שונים, לרבות אי-הזמנת עדים ודחיית בקשתו לחקירת עדים. בהקשר זה הבהיר העותר באופן ספציפי כי בכוונתו להעיד את הוריה של המשיבה.

4.לאחר שקיים דיון שבו נשמעו טענות הצדדים, דחה בית הדין הרבני האזורי, ביום 13.6.2023, את בקשתו של העותר. בית הדין הרבני האזורי קבע כי העותר "לא הציג ראיות חדשות שלא היו בפני בית הדין שיש בהם כדי לשנות את פסק בית הדין בהרכבו הקודם".

5.ביום 23.7.2023 העותר הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ולצדה בקשה להארכת מועד להגשתה. בית הדין הרבני הגדול דחה את בקשת הארכה. העותר שב והגיש בקשת רשות ערעור, וזו נדחתה בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים. בית הדין הרבני הגדול הדגיש כי טענותיו של העותר נסבות על "רצון לקיים חקירה נוספת", ואינן מהוות "טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם", כנדרש על-פי תקנה קכ"ט(1) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. בית הדין הרבני הגדול הוסיף ודחה את טענת העותר שלפיה היה על בית הדין הרבני האזורי לקיים דיון הוכחות בבקשתו. בהקשר זה צוין כי העותר לא ביקש לקיים דיון הוכחות בעת ניהול ההליך, ולאמיתו של דבר הוא עצמו הגיש בקשות למתן פסק דין (מבלי שהתקיים דיון הוכחות).

6.העתירה שבפנינו נסבה כאמור על החלטה זו של בית הדין הרבני הגדול, ובה מעלה העותר טענות דיוניות שונות באשר לאופן ניהול ההליכים בעניינו. בין השאר שב העותר על הטענה שלפיה היה על בית הדין הרבני האזורי לקיים דיון הוכחות בהתאם לבקשתו להגשת ראיות נוספות, שבו ייחקרו הוריה של המשיבה, וכן עמד על כך שלא ניתן היה להסתפק בהצגת טענות הצדדים בדבר אופיין של אותן ראיות בלבד.

7.לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. בחינת טענותיו של העותר לגופן מעלה כי אלו נושאות אופי ערעורי. כפי שנפסק לא אחת, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהן תיעשה בנסיבות חריגות בלבד, כגון במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו, מבין רבים: בג"ץ 4923/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 34 (20.10.2022); בג"ץ 1154/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 15 (14.3.2022)). הדברים אמורים בפרט כאשר ההחלטות עליהן מבקש העותר להשיג הן החלטות דיוניות, המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדנה בהליך (בג"ץ 5773/20 פלוני נ' השר לשירותי דת, פסקה 5 (18.8.2020); בג"ץ 5463/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 4 (5.10.2021); בג"ץ 6955/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (20.10.2021)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול, ודי בכך כדי לדחות את העתירה.

8.סוף דבר: העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.