בג"ץ 1849-24 בג"ץ 1849-24

בתיק בג"ץ 1849/24

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1849/24

לפני:

כבוד השופט ע' גרוסקופף

כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ

כבוד השופט ח' כבוב

העותר:

מאיר חסיד

נ ג ד

המשיבים:

1.פרקליטות מחוז חיפה

2.יחידת עררים פרקליטות המדינה

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:

בעצמו

פסק דין

השופט ע' גרוסקופף:

1.מהעתירה שלפנינו עולה כי במועד כלשהו במהלך השנים האחרונות נפתח תיק חקירה פלילי בעניינו של העותר (להלן: התיק הפלילי), וזאת בשל תלונה שהוגשה נגדו בגין עבירת אינוס. לדברי העותר, אשר איננו מיוצג, במסגרת הליך החקירה שהתקיים בעניינו הוא הודה בביצוע המעשים המיניים שיוחסו לו, אך טען כי הם נעשו בהסכמה, ומשכך כי הם אינם עולים כדי עבירה פלילית. כעבור זמן מה, לנוכח גרסה זו של העותר ובעקבות בירורים נוספים שערכה המשיבה 1, נסגר התיק הפלילי בעילה של "חוסר בראיות מספיקות". מתיאורו של העותר עולה כי הוא הגיש ערר על החלטה זו של המשיבה 1, בבקשו לשנות את עילת סגירת התיק לעילה של "היעדר אשמה", וכי ערר זה נדחה.

2.מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה מציג העותר טעמים שונים המצדיקים, לשיטתו, את שינוי עילת סגירת התיק הפלילי מעילה של "היעדר ראיות מספיקות" לעילה שעניינה "היעדר אשמה". על בסיס טעמים אלו, העותר מבקש סעד שיאפשר לו "לעמוד למשפט... ולהסביר מדוע התיק צריך להסגר מחוסר אשמה", כלשונו.

3.דין העתירה להידחות על הסף. העתירה מנוסחת באופן חסר ולקוי, ואינה מבססת תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית הנדרשת לקיומו של דיון בה. די לציין, בהקשר זה, כי לעתירה לא צורפה כל אסמכתא, לרבות תיעוד כלשהו של ההחלטות שקיבלו המשיבות בעניינו של העותר – ההחלטות העומדות במוקד העתירה. ללא החלטות אלה אין בידינו כל אפשרות לבחינת טענותיו של העותר, וממילא להכרעה בהן (ראו בג"ץ 7296/21 פלוני נ' לשכת הגיוס טבריה, קצין בריאות הנפש (7.11.2021); בג"ץ 3547/23 פלוני נ' מדינת ישראל – צבא ההגנה לישראל (10.5.2023); בג"ץ 7914/23 מזוגי נ' שר המשפטים, פסקה 2 (2.11.2023)). מעבר לכך, העותר מבקש סעד שאינו מוכר בדין הנוהג – העמדתו למשפט בו יתאפשר לו להציג את מערכת היחסים שבינו לבין המתלוננת, ומתוך כך לשכנע כי התיק צריך להיסגר מחוסר אשמה – וזאת מבלי שהניח כל בסיס משפטי המאפשר הכרה בסעד שכזה (השוו: בג"ץ 5652/23 בן חיים נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 3 (21.8.2023); בג"ץ 623/24 גאבר נ' לשכת עורכי הדין מחוז צפון, פסקה 2 (22.1.2024)).

4.לבסוף, והרבה למעלה מן הצורך, עסקינן בנושא שהביקורת השיפוטית ביחס אליו גם כך מצומצמת עד מאוד. כך, נקבע בעבר כי שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בבואן להכריע באיזו עילה ייסגר תיק חקירה הוא רחב ביותר, וכי הביקורת השיפוטית ביחס לשיקול דעת זה, על אף שהיא אפשרית, תהא שמורה למקרים חריגים של החלטה משיקולים זרים או החלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני (ראו למשל: בג"ץ 9056/09 פלוני נ' מחלקת תביעות משטרת ישראל – שלוחת רמלה (7.3.2010); בג"ץ 807/21 פלוני נ' מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 10 (7.2.2021); בג"ץ 6165/22 גנדוס נ' משטרת ישראל, פסקה 6 (18.9.2022)). ספק אם המקרה שבמוקד העתירה דנן בא בגדר מקרים נדירים אלו, ומכל מקום, כאמור, לא ניתן לבחון זאת כדבעי על בסיס המידע והטיעון החסר המצויים בעתירה.

4.אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.