בג"ץ 623-24 בג"ץ 623-24

השופט ע' גרוסקופף:

1.העותר, עורך דין במקצועו, מבקש מאיתנו כי נורה למשיבה, לשכת עורכי הדין – מחוז צפון (להלן גם: המשיבה), לחוקק חקיקה המאפשרת לעורך דין הנקבל בהליך משמעתי בבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין להשיג על החלטות ביניים של בית הדין המשמעתי המחוזי ושל בית הדין המשמעתי הארצי, חלף ערעור עליהן רק במסגרת פסק הדין הסופי. עוד מבקש העותר כי נורה למשיבה לאמץ את ההסדר הקיים בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בקשר לטענת פסלות שופט. בצד זאת, דורש העותר כי נורה על פסלות המותב הדן בהליך המשמעתי המתנהל נגדו בבית הדין המשמעתי במחוז צפון (תיק מס' 6/21) וכי נעכב את הדיון בו עד להכרעה בעתירה.

2.דין העתירה להידחות על הסף ממשלב טעמים. ראשית, העתירה נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית אשר תתמוך בסעד החריג המבוקש בגדרה (בג"ץ 8744/20 אור נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (21.12.2020); בג"ץ 5652/23 בן חיים נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 3 (21.8.2023)). לטענת העותר, הדין הקיים, לפיו עורך דין הנקבל בהליך משמעתי בבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין חסום ומנוע מלהגיש ערעור, לא בזכות ולא ברשות, על החלטות ביניים של בית הדין המשמעתי המחוזי ובית הדין המשמעתי הארצי, ובכללן החלטות בבקשות לפסילת המותב, עולה לכדי "הפליה, קיפוח של ממש בזכויות הנקבלים, וגורם עוולה קשה מאוד לתיקון לאחר מתן פסד דין בתיק"; מהווה "פגיעה ממשית בזכות הנקבל הבסיסית לקבל משפט הוגן כמו שמקבל כל אזרח בהליך בערכאות אחרות בארץ"; וכי "עניין זה חייב להשתנות לדעתי ומטעמי צדק" "ומן הדין ומן הצדק לשנות אותו" (עמ' 2 לעתירה). ואולם, מעבר לאמירות כלליות אלה, לא מפרט העותר דבר.

3.שנית, כפי שנפסק בעבר לא אחת, ככלל, בית משפט זה אינו נוהג להורות לרשות המחוקקת איזה חוק לחוקק או איזו הוראת חוק לשנות או להוסיף על הקיים (בג"ץ 7717/13 קוליאן נ' שר האוצר, פסקה 9 (2.10.2014); בג"ץ 282/21 פלונית נ' כנסת ישראל הרשות המחוקקת (14.1.2021). באופן דומה, בית משפט זה אף נמנע מלהורות לרשות מנהלית כיצד להפעיל סמכות חקיקת משנה המסורה בידה, לא כל שכן מחליף את שיקול דעתה בדעתו באמצעות התווית תוכנו של ההסדר החקיקתי המבוקש (בג"ץ 8676/18 כבהה ואח' נ' שרת המשפטים, פסקה 8 (14.5.2019); בג"ץ 6448/20 חברוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 9 (1.10.2020)). לפיכך, ככל שהעותר סבור כי יש צורך בשינוי המצב החקיקתי הקיים בקשר לסדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין, בין אם על דרך של תיקון חקיקה ראשית ובין אם על דרך של התקנת חקיקת משנה, עליו "למצוא סעד ומזור ברשות המחוקקת או ברשות המבצעת. לא בבית משפט" (בג"ץ 5677/04 עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר (16.3.2005)).

4.שלישית, ובהמשך לאמור, יש לדחות את העתירה מחמת אי צירוף משיבים רלוונטיים, דהיינו כנסת ישראל האמונה על חקיקת חוקים ותיקונם ושר המשפטים והמועצה הארצית של לשכת עורכי הדין האחראים על התקנתם של כללים הנוגעים לסדרי הדין לפני בתי הדין המשמעתיים של הלשכה, מכוח סעיף 109(5) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (בג"ץ 5485/20 נסים נ' משרד המשפטים, פסקה 2 (16.8.2020); בג"ץ 6612/22 מבחן בד בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הכלכלה, פסקה 11 (21.2.2023)). העותר בחר להפנות את עתירתו רק כלפי לשכת עורכי הדין – מחוז צפון, אך כלל לא הוברר על ידו מדוע היא רלוונטית למבוקש בעתירה (ועל כך להלן).

5.לבסוף, קשה להתנתק מן הרושם כי על אף שהסעדים המרכזיים שנתבקשו עוסקים בשינוי ההסדר החקיקתי הקיים, העתירה כולה נטועה בעניינו הפרטני של העותר. כך, חלקה הארי של העתירה (המתפרס על פני שלושה עמודים מתוך השישה שאוחזת העתירה) מתייחס להליכים המשמעתיים המתנהלים נגד העותר; אותם הליכים משמעתיים מתנהלים בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין – מחוז צפון, היא המשיבה בעתירה; ושניים מתוך ארבעת הסעדים המבוקשים בעתירה, הגם שהם מוצגים לכאורה באופן צדדי, נוגעים להליך המשמעתי הנוכחי המתנהל נגד העותר, ואף צו הביניים שנתבקש מופנה כל כולו להליך זה (וראו גם בג"ץ 8217/21 גאבר נ' לשכת עורכי הדין מחוז צפון – נצרת (27.2.2022), במסגרתו עתר העותר להעברת הליך משמעתי בעניינו לטיפול מחוז אחר של לשכת עורכי הדין – עתר, ונדחה על הסף).

6.לאור כל האמור, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח.