בג"ץ 1884/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הוועדה למען היתרים

השופט מ' מזוז:

1.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת להורות למשיבה 1, הוועדה למתן היתרים (להלן: הוועדה ), לבטל את החלטתה לדון בבקשת המשיב 3, ראש הממשלה בנימין נתניהו (להלן: ראש הממשלה ), למתן היתר למימון הוצאותיו המשפטיות.

2.

ואלה בתמצית עיקרי העובדות הצריכות לענין: ביום 2.7.2018, לאחר פרסום

המלצת משטרת ישראל להעמיד לדין את ראש הממשלה בפרשות המכונות "תיק 1000" ו"תיק 2000", פנה ראש הממשלה לוועדה בבקשה למתן היתר למימון הוצאותיו המשפטיות על ידי בן דודו, נתן מליקובסקי , ועל ידי מר ספסנר פריטרידג' . ביום 29.11.2018 דחתה הוועדה בקשה זו, בין היתר לאחר שראש הממשלה מיאן להעביר מידע שביקשה הוועדה לצורך בחינת בקשתו, וכן מהטעם כי מימון הוצאות משפטיות הנובעות מחקירה פלילית שעניינה קשר עם בעלי הון, לא ראוי שיעשה בידי בעלי הון.

3.

ביום 7.1.2019 הגיש ראש הממשלה לוועדה בקשה מחודשת למימון הוצאותיו המשפטיות באמצעות תרומה. ביום 20.2.2019 דחתה הוועדה את הבקשה המחודשת, בקבעה כי אין מקום לדון מחדש בהיתר המבוקש הואיל ובקשתו הקודמת של ראש הממשלה נדחתה זה מכבר, ובהתאם לכלל 21(ב) לכללי האתיקה לחברי ממשלה, אשר מכוחם פועלת הוועדה, "החלטת הוועדה תהיה סופית".

ראש הממשלה עתר לבית משפט זה נגד ההחלטה האמורה. ביום 18.3.2019 התקיים דיון בעתירה ובסופו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, לפיהן הוועדה תאפשר לראש הממשלה השלמת טיעון בפניה בעל פה, וכי ראש הממשלה ימציא לוועדה לבקשתה "כל פרטים שיתבקשו על ידה לצורך הדיון המשלים כאמור. לאחר מיצוי הדיון המשלים תינתן על ידי המשיבה 1 החלטה חדשה בהתבסס על מכלול הטיעונים, הפרטים והמסמכים שיובאו בפניה" (בג"ץ 1820/19 ראש הממשלה נ' הוועדה למתן היתרים (18.3.2019)).

4.

ביום 24.6.2019, שבה ודחתה הוועדה "באופן סופי" את בקשתו המחודשת של ראש הממשלה מ- 7.1.2019, וזאת נוכח העובדה שלא הומצאו לה הנתונים והמידע שביקשה, למרות התחייבותו כאמור בהחלטת בית משפט זה כאמור.

5.

ביום 2.1.2020 הגיש ראש הממשלה את הבקשה הנוכחית למתן היתר למימון הוצאותיו המשפטיות, אשר נומקה בקיומו של שינוי נסיבות מהותי - הגשתם של שלושה כתבי אישום נגדו - המצדיק לדעתו מתן היתר. ביום 25.2.2020, לאחר שקיימה דיון בו אפשרה לראש הממשלה להשמיע טענותיו לענין הטענה לשינוי נסיבות, החליטה הוועדה על קיום דיון מחודש בבקשה לגופה. בהחלטה קבעה הוועדה כי השתכנעה שחל שינוי נסיבות משמעותי, במספר היבטים, המצדיק דיון מחדש לגופה של הבקשה.

6.

כנגד החלטה זו מופנית העתירה דנן. בתמצית, נטען כי הוועדה מנועה ונעדרת סמכות לדון בבקשתו הנוכחית של ראש הממשלה, עקב סופיות החלטותיה בכלל ובפרט לאור החלטותיה הקודמות בנושא. כן נטען כי שינוי הנסיבות הנטען כלל אינו רלבנטי לנימוקי דחיית הבקשות הקודמות ואף אינו משמעותי דיו כדי להצדיק דיון מחודש בבקשה. מנגד, נטען מטעם הוועדה ומטעם ראש הממשלה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת, בשל הגשתה נגד החלטת הוועדה אך להתכנס ולדון בבקשה לגופה, וכי טרם התקבלה כל החלטה לגופו של ענין בבקשה. לגוף העתירה נטען כי לוועדה מוקנית סמכות לבחון מחדש את החלטותיה בהתקיים שינוי נסיבות המצדיק זאת, וכן כי מדובר בהחלטה סבירה, המבוססת על שינוי נסיבות רלבנטי, שלא מקימה עילה להתערבות.

7.

לאחר עיון בעתירה, בתגובות המשיבים ובחומר שצורף לכל אלה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת.

8.

כידוע, בית משפט זה לא ייזקק לעתירה אשר מוגשת טרם השלמת ההליך המינהלי וקבלת החלטה סופית לגופו של ענין על ידי הרשות המוסמכת לכך (ראו מבין רבים: בג"ץ 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל , פסקה 4 (12.7.2015 ); בג"ץ 8145/19 ד"ר ארנה ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 (2.1.2020)); ובפרט כאשר מדובר בעתירה המכוונת למנוע מרשות מינהלית להתכנס לצורך קיום דיון באותו ענין (ראו: בג"ץ 2676/06 גרינלייט ניהול קרנות נאמנות בע"מ נ' הרשות לניירות ערך , פסקה 9 (4.4.2006); בג"ץ 2656/14 אריה מאור נ' ראש אגף השיקום במשרד הביטחון (9.4.2014); בג"ץ 2188/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראש העין נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות , פסקה 8 (1.4.2020)).

9.

כפי שכבר הובהר על ידי בית משפט זה בדיון שהתקיים בעתירה הקודמת ב בג"ץ 1820/19 הנזכר לעיל (עמ' 4 לפרוטוקול), עקרון סופיות הדיון אינו חל על החלטות טריבונלים מינהליים מסוגה של הוועדה. הוועדה, כמו יתר רשויות המינהל, רשאית היא ואף מחויבת לשקול מחדש את החלטותיה בהתקיים עילה לכך, ובין היתר שינוי נסיבות המצדיק זאת. כלל זה מעוגן בהוראת סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 ובשורה ארוכה של פסקי דין של בית משפט זה.

עמדתי על כך בפירוט רב בפסק דיני בע"א 3604/13 מנהל רשות המסים נ' אייזינגר, פסקאות 18-14

(10.5.2015), ובין היתר נאמר שם:

"14.

כלל יסוד הוא של המשפט המינהלי, כי על החלטות מינהליות-שלטוניות, בשונה מהחלטות שיפוטיות, לא חל עקרון הסופיות, והן ניתנות לשינוי או לביטול בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת. ניתן לכנות זאת "עקרון אי-הסופיות".

עקרון אי-הסופיות חל, ככלל, על כל אקט שלטוני - החל במעשי חקיקה, המשך באקטים של מדיניות כללית וכלה בהחלטות מינהליות-שלטוניות אינדיווידואליות...

17.

... כך נפסק, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי רשות מינהלית רשאית לעיין מחדש בהחלטותיה ולשנותן או לבטלן בשל שורה של נימוקים ועילות, כגון: תרמית, הטעיה, טעות בעובדה, טעות שבדין, מידע חדש, סתירה לדין או למדיניות, שינוי נסיבות ועוד...

18.

הנה כי כן, הכלל בדבר אי-סופיות החלטות שלטוניות עובר כחוט השני בהלכות השונות של המשפט המינהלי העוסקות בהיבטים שונים של החלטת מינהליות-שלטוניות, כלליות ואינדיווידואליות. ביסוד הלכות אלה כולן עומדים שני עקרונות יסוד של המשפט הציבורי: האיסור על רשות שלטונית לחרוג מסמכויותיה ( עקרון האולטרה-וירס ) וחובתה הבסיסית של הרשות להפעיל את סמכויותיה לטובת האינטרס הציבורי וטובת הכלל, כפי שהם מעת לעת . על כן, מקום בו מסתבר כי החלטה שהתקבלה, כללית או ספציפית, מנוגדת לדין או אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי - בין שהדבר נבע מתרמית, מהטעיה או מטעות בעת קבלת ההחלטה, ובין שהסתירה לטובת הכלל נובעת משינוי בנסיבות מעת קבלת ההחלטה - מוטלת על הרשות החובה לבחון את ביטולה או שינויה."

10.

ודוק: אין באמור לעיל משום נקיטת עמדה אם אכן הייתה הצדקה בענייננו לעיון חוזר, אלא אך כי הוועדה הייתה רשאית לשקול זאת, וכי אין מקום לביקורת שיפוטית בשלב זה של ההליך, בטרם התקבלה החלטת הוועדה בבקשה לגופה.

11.

אשר על כן העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסכום כולל של 2,500 ₪, ובהוצאות המשיב 3 בסכום זהה.