בג"ץ 1983/06 נטליה וזניק נ. משרד הפנים מנהל האוכלוסין

1.עותרת 1 עלתה לישראל בשנת 2000 יחד עם בעלה ובתם המשותפת, והוענקה לה אזרחות ישראלית, מכוח היותו של הבעל זכאי על פי חוק השבות. בקשתה של עותרת 1 כי תותר כניסתה לישראל של עותרת 3, בתה מנישואיה הקודמים, סורבה. עתירתה לבג"ץ כנגד החלטה זו נדחתה (בג"ץ 8876), בנימוק כי עומד לרשותה סעד חלופי בדמות עתירה לבית-משפט לעניינים מנהליים. העותרות עשו כן, אך עתירתם נמחקה מאחר ושלא שילמו את האגרה הנדרשת.

2.בעתירתה הנוכחית, טוענת עותרת 1 כי בשיחה עם לשכת מנהל האוכלוסין נמסר לה, על פה, וללא כל תיעוד בכתב, כי עומדים לבטל את אזרחותה ועל כן עליה לצאת מן הארץ בתוך 14 יום. הסעד המבוקש על ידה הינו כי המשיב ייתן טעם מדוע הורה לעשות כן, וכן היא שבה ומבקשת כי יינתן מעמד בישראל לעותרת 3.

4.מתגובת המשיב עולה כי לעותרת 1 אזרחות ודרכון ישראליים, ואין כל כוונה לשלול אותם הימנה. לטענתו, העותרים לא פרטו בעתירתם כל תשתית עובדתית לכוונה זו, ולפיכך מתמצה עתירתם בסעד שהתבקש על ידה בעתירתה הקודמת, ועל כן יש לדחותה על הסף. לכך משיבים העותרים כי אף אם לא בוטלה אזרחותה של עותרת 1, בעיית מעמדה של עותרת 3 בישראל נותרה בעינה.

5.לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות לה, נחה דעתנו כי דינה להידחות על הסף. משהבהירו המשיבים כי אין כל כוונה לשלול את אזרחותה של עותרת 1, הצטמצם עניינה של העתירה לכדי מעמדה של עותרת 3 בישראל, ולשם כך עומד בידה סעד חלופי בדמות פניה לבית-משפט לעניינים מנהליים, כפי שהורה לה בית-משפט זה בעתירתה הקודמת (השוו (בג"צ 7190/05 אריה לובל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', תק-על 2006(1), 638 בפסקה 11 לפסק דינו של הנשיא; כן ראו בג"צ 10378/04 ארגון הקבלנים והבונים חולון ו-20 אח' נ' בית משפט העליון , לא פורסם; בג"צ 10726/05 אבו סרחאן נ' משרד הפנים , לא פורסם).

העתירה נדחית, אפוא, על הסף.