בג"ץ 2195/14 אמנון קראוז נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה שהופנתה לנשיא בית המשפט העליון, אשר כותרתה "בקשה לביטול פסק דין", בגדרה מבוקש ביטול הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטות ר ' פרידמן-פלדמן וח '

מאק-קלמנוביץ ' בהתאמה) בת"פ 7796/08.

2.

המבקש שימש כסוכן ביטוח. בית משפט השלום קבע, כי המבקש נטל הלוואות לשימושו הפרטי על חשבון כספי הפוליסות של לקוחותיו ללא ידיעתם, תוך זיוף חתימותיהם. בשל כך, הורשע המבקש בבית משפט השלום בשש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ובעבירות של שימוש במסמך מזויף. על המבקש נגזרו תשעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס בסך 5,000 ש"ח. עוד חויב הוא לשלם פיצוי למתלוננים נגדו. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה הן לעניין הכרעת הדין הן לעניין גזר הדין (ע"פ 14277-08-13). בעקבות זאת, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 1612/14). ביום 12.3.2014 דחה בית המשפט (השופט ח ' מלצר ) את בקשת רשות הערעור, הן לגבי הכרעת הדין הן לגבי גזר הדין. בית המשפט הורה למבקש להתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו ביום 31.3.2014. ביום 24.3.2014 עתר המבקש לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 2195/14), וביקש להורות על ביטול ההכרעות השיפוטיות שניתנו בעניינו, מהטעם שהוא חף מכל אשמה. בית המשפט (מפי השופטת א '

חיות, ובהסכמת השופטים י '

דנציגר וע ' פוגלמן ) דחה את העתירה על הסף. בפסק הדין הודגש, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים, קל וחומר כאשר מ דובר בהחלטה שעניינה דחיית בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי".

3.

דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נדון במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ואף בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. לא מוכר במשפטנו הליך ל"עיון חוזר" בפסק דינו של בית משפט זה או לשקילה מחדש של פסק הדין, וודאי שלא בנסיבות בהן כבר נשמעו טענותיו של המבקש בארבע ערכאות שונות (ראו, למשל, בג"ץ 8307/12 ואן קול נ '

מדינת ישראל (26.6.2014)). מטעם זה, אף לא מצאתי להידרש למסמך שצירף המבקש לבקשתו.

4.

הבקשה נדחית איפוא.