בג"ץ 269/01 ראובן רסולי נ. בית הדין הרבני האזורי ירושלים

1.העותר עותר כנגד בית הדין הרבני בירושלים (להלן: בית הדין) ונגד המשיבה 2, אשתו שאינה חיה עימו (להלן: המשיבה). עניינה של העתירה - פסק דין שנתן בית הדין, המטיל על העותר סנקציות בשל סירובו ליתן גט למשיבה.

2.בראשית הדיון בעתירה ביקשה המשיבה לחייב את העותר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, כתנאי לדיון בעתירה. ביום 14.2.01 החליט כב' השופט אנגלרד, מכח תקנה 20ב לתקנות סדר הדין בבית הדין הגבוה לצדק התשמ"ד1984-, בשילוב עם תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלו: התקנות), כי הדיון במתן הערובה יועבר לרשם.

לאחר שהוכרה הסמכות לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעתירה לבג"ץ, נותרה לדיון שאלת הכללים החלים עליה, ואופן יישומה במקרה זה.

כיון שמדובר באימוץ ההסדר הקיים בסדרי הדין האזרחיים, הרי שיש לאמץ את ההסדר בכללו, כך שהמבחנים אימתי ראוי לחייב בהפקדת ערבון יהיו, בעיקרם, המבחנים הנהוגים בהליכים אזרחיים, אלא אם אופיו השונה של ההליך מחייב, במקרים מסוימים, חריגה מהם. עם זאת יש לזכור כי במקרה זה, על אף שהעתירה נדונה בבית המשפט העליון, אין מדובר בערעור כי אם בדיון שיש לו מאפיינים שונים של הערכאה הראשונה (כך - ככל שהדבר נוגע לצד המינהלי - חוקתי של הסכסוך. שכן הדיון בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה אינו נוגע בנושאים אלו בדרך כלל). לפיכך הסמכות להורות על הפקדת הערבון אינה עניין שבשגרה, כהוראת תקנה 427 לתקנות, כי אם עניין שבשיקול דעת, כאמור בתקנה 519.

3.המבקשת מנמקת את בקשתה בכך שהעותר אינו מתגורר בישראל, ונמנע מלגלות לה את כתובתו בארצות הברית. (ההתכתבות עימו נעשית דרך כתובתו של אחיו). אין לעותר נכסים בישראל, ואת מחצית דירתם המשותפת של בני הזוג שהיתה שייכת לו העביר העותר על שם אשתו. עוד טוענת המשיבה כי העותר נמנע מתשלום מזונות בנותיו במשך כשלוש שנים, מאז עזב את ביתן, זאת על אף שפסק בורר שאושר על ידי בית המשפט חייב אותו במזונות החל מיום 1.9.99. העותר אף נמנע מתשלום הוצאות משפט שנפסקו לחובתו.

עוד טוענת המשיבה כי סיכויי העתירה להתקבל אינם טובים, כיון שהעותר לא מיצה את ההליכים ולא פנה לבית הדין הרבני טרם הפניה לבית משפט זה.

4.העותר בתגובתו לא הכחיש את טענותיה העובדתיות של המשיבה. הוא מבקש לדחות את הבקשה בשל הנוהג שלא להתנות עתירה בערובה כאשר מדובר בעתירה בעלת חשיבות ציבורית. כן הוא טוען כי החיוב בערובה עומד בסתירה לזכות הגישה לבית המשפט, וכי העובדה שהוא תושב חוץ אינה מצדיקה הטלת ערובה. נימוק זה תומך העותר בהוראת תקנה 9 לתקנות ביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשכ"ט1968-, האוסרת חיוב תובע בערבון מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים.

5.בשתי הטענות הראשונות שהזכרתי לעיל אין ממש. ראשית, עתירה זו דנה בעניינם הפרטי של הצדדים לה, וספק אם ניתן לראות בה עתירה עקרונית. מכל מקום אין כלל המונע הטלת ערובה גם על הליכים העוסקים בנושאים עקרוניים. הטלת הערובה אינה נתפסת כפגיעה בזכות הגישה לבית המשפט, כיון שזכות זו אינה בלתי מסוייגת ובלתי מוגבלת. במיוחד אמורים הדברים במקרה כגון זה, כאשר העותר אינו טוען כי אין באפשרותו הוא לעמוד בהפקדת ערבון, כך שזכות הגישה שלו עצמו לבית המשפט אינה נפגעת.

6.אשר לטענה שהפקדת הערבון נוגדת את הוראות אמנת האג:

ראשית, הטלת הערבון מוצדקת במקרה זה גם מסיבות אחרות, לאו דוקא בשל היותו של העותר תושב מדינה זרה. שכן הימנעותו מתשלום המזונות, במיוחד לאחר שחוייב בכך בפסק בורר שאושר על ידי בית משפט, כמו גם הימנעותו מתשלום הוצאות המשפט בהן חוייב, ואף העברת חלקו בבעלות על הדירה על שם אימו - כל אלה מעידים על כך שהעותר אינו עומד בהתחייבויותיו, גם אם מקורן בפסקי דין, ולפיכך מוצדק היה לדרוש ממנו להפקיד ערבון גם אילו היה תושב ישראל או בעל נכסים בה.

זאת ועוד: כאמור, העותר נמנע מלגלות למשיבה ולבנותיהן המשותפות את כתובתו ומספר הטלפון שלו, ותוך התחמקות מכוונת התכתב עימן באמצעות כתובתו של אחיו. מעשים אלו מעידים, לכאורה, על ניסיון למנוע אפשרות להיפרע ממנו. עובדת היותו של העותר תושב זר מסייעת לו להסתיר את מקום מגוריו ולהתחמק מחובותיו, כשהוא מנצל לרעה את המרחק הפיזי והקושי להתחקות על עקבותיו. מקום מגוריו של העותר מהווה, איפוא, נסיבה המאפשרת לו לנהוג כפי שהוא נוהג, אך אין הוא מהווה עילה לחייבו בהפקדת ערבון. העילה לחיוב זה אינה אלא נסיונות ההתחמקות של העותר ממסירת פרטים, על מנת לאפשר לו להתחמק מתשלום חובותיו.

7.לא זו אף זו: נראה לי כי אף לולא הנימוקים האמורים, ניתן לחייב את העותר בהפקדת ערבון, ואין הדבר עומד בניגוד לאמנת האג. שכן המגורים בחו"ל והעדרם של הכנסים בישראל אינם כשלעצמם עילה לחייב בהפקדת ערבון. העילה המהותית היא הקושי בגביית ההוצאות, אם ייפסקו. העובדה שבעל הדין מתגורר מחוץ לישראל היא דוגמא אחת, ולא יחידה, לכלל לפיו יש לדרוש הפקדת ערבון כאשר קיים חשש לגבי אפשרויות הגביה. דוגמאות נוספות לכלל זה ניתן לראות בדרישת ערבון מבעל דין שלא שילם הוצאות שנפסקו בערכאות אחרות (ראו: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 822; רע"א 3358/97, רשות הנמלים והרכבות

נגד מסעדת אדר בע"מ ואח' , תקדין עליון 97(2) 38; רע"א 3647/99, סמי הראל נגד יעקב ורקר ואח' , תקדין עליון 99(3) 464); כאשר בעל הדין הוא חברה שקיים ספק לגבי יכולת הפרעון שלה, ועוד. למעשה, דרישת הפקדת הערבון להבטחת הוצאות המשפט היא כה מושרשת במשפט הישראלי, עד כי היא מוחלת כדרך שגרה על כל הגשה של ערעור או בקשת רשות ערעור אזרחיים, מכח תקנה 429 הנ"ל, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן פטור במקרה ספציפי.

8.ברור, איפוא, כי חובת הפקדת הערבון במקרה זה אינה ביטוי ליחס מפלה כלפי הזר, כי אם חלק ממסכת שלמה של כללים בדבר הפקדת ערבון, המוצאים את ביטויים גם בהחלת חובה זו על בעל דין אשר לגביו צפויים קשיים בגביית ההוצאות בשל היותו תושב מדינה אחרת שאינו בעל נכסים בישראל.

כללים אלה מצאו את ביטויים בדבריו של כב' המשנה לנשיא ש. לוין ברע"א 544/89, אויקל תעשיות (1985) בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד(1) 647, 650:

"תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ והנתבע, אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבותם ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2)".

9.תנאי נוסף לחיוב בהפקדת ערבון נוגע לסיכוייו של בעל דין לזכות בהליך. במקרה זה נראה לי כי יש ממש בטענות המשיבה, וכי העובדה שהעותר לא מיצה את ההליכים בבתי הדין הרבניים מפחיתה מאד את הסיכוי שבית משפט זה ייזקק לעתירה, ואף אם ייזקק לה ספק אם יקבל את טענות העותר.

העובדה שהעתירה נקבעה לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים אינה מעידה בהכרח על סיכוייה, שכן גם בהרכב כזה עשויה העתירה להידחות על הסף.

10.נוכח כל האמור החלטתי לחייב את העותר בהפקדת ערבון בסכום של 25,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה. הערבון יופקד תוך שלושים יום ולא יאוחר משלושה ימים לפני הדיון בעתירה; המוקדם מבין מועדים אלה.