רע"א 3647/99 עמי הראל נ. יעקב ורקר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיא דן ארבל) מיום 27.5.99 בבר"ע 2008623/98.

1.המבקש נתבע בתיק אזרחי 60570/97 הנדון בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. במסגרת התובענה הגיש המבקש הודעת צד ג' למשיבים. המשיבים בקשו בהמרצה 119529/98 למחוק את ההודעה ולחילופין לחייב את המבקש בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם. בית משפט השלום (השופטת דפנה אבניאלי) בהחלטתו מיום 14.9.98 דחה את הבקשה למחיקת ההודעה, אולם חייב את המבקש בהפקדת ערובה או ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח, להבטחת הוצאותיהם של המשיבים באם תדחה ההודעה לצד ג'.

2.על ההחלטה האמורה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור 200863/98 לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בטענה כי הוא מחוסר אמצעים, ומשמעות ההחלטה היא נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש. הדיון בבקשה נקבע ליום 10.12.98, אולם עקב בקשת בא כוח המשיבים נדחה הדיון בבקשה ליום 11.2.99 בשעה 09:00. ביום האמור לא הופיע בא כוח המבקש לדיון ובית המשפט דחה את הבקשה שלא בנוכחותו, תוך שהוא מציין כי:

"אין מחלוקת כי המבקש ידע על הדיון והוצג בפני פרוטוקול בית משפט קמא מיום 27.12.98 ממנו ניתן לראות שהמבקש ובאי כוחו ידעו על מועד הדיון".

המבקש לא נואש והגיש בקשה לבית המשפט, מכוח תקנה 452 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, שידון בשנית בבקשת רשות הערעור. בבקשתו טען המבקש כי הודיעו לו ששעת הדיון היא 14:00 ולא 09:00. ביום 27.5.99 דחה בית המשפט את הבקשה תוך שהוא מציין כי מתוך העובדות עולה שבא כוח המבקש ידע על שעת הדיון, ובכל מקרה כיון שהשעה 14:00 אינה שעת דיון מקובלת בבית המשפט היה על המבקש, כמי שהגיש את בקשת רשות הערעור, לטרוח ולברר את שעת הדיון. למרות קביעה זו, התייחס בית המשפט בהחלטתו לגוף הבקשה לביטול הערובה וקבע כי:

"יש להבחין בין הטלת ערבון מחמת עוניו של אדם, שהינה דרך שאין בית המשפט נוקט בה, לבין מי שהוכח לגביו בבית המשפט כי במשך תקופה משמעותית ובכמה וכמה מקרים, נמנע באופן שיטתי מתשלום הוצאות שהוטלו עליו. לגבי בעל דין מסוג זה, יש מקום להטלת ערבון לתשלום הוצאות, שכן אחרת לא ניתן להבטיח את זכויות הצד השני, ולדיון בבית משפט כידוע יש שני צדדים"

3.בבקשה בפני מבקש המבקש לקיים דיון שני בבית המשפט המחוזי ו/או להורות כי החלטת הפקדת הערובה בטלה. המבקש חוזר על טענותיו העובדתיות באשר לאי ידיעתו כי הדיון היה אמור להתקיים בשעה 14:00. לגופו של ענין המבקש טוען כי השארת ההחלטה על הפקדת הערובה בעינה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפניו באשר הוא מחוסר אמצעים, ורק לפני כשנה וחצי קיבל צו הפטר להיותו פושט רגל במשך כ20- שנה.

4.המשיבים בתשובתם מתנגדים לבקשה תוך שהם טוענים כי מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה בבקשת רשות ערעור ולכן רק בהתקיים טעמים מיוחדים על בית המשפט להעניק רשות ערעור. בעניננו, הם טוענים, לא מתעוררת סוגיה משפטית מיוחדת. עוד הם טוענים, תוך שהם פורשים את המסכת העובדתית לשיטתם, כי בא כוח המבקש ידע על מועד הדיון ונמנע מלבוא אליו באופן מכוון. כן הם טוענים, כי המבקש היה פושט רגל אשר רק לאחרונה קיבל צו הפטר וקיים חשש ממשי שהוא לא ישלם למשיבים את הוצאות המשפט. המשיבים אף מציינים כי המבקש מנצל את חוסר יכולתו הכלכלית להגשת הליכי סרק חוזרים ונשנים, ועושה שימוש ב"חוסר אחריות" בהליכי בית המשפט. המשיבים אף מונים שורה של החלטות בהם חוייב המבקש בהוצאות משפט וטרם פרע אותם. לאור האמור מבקשים המשיבים לדחות את הבקשה ואף לחייב את המבקש בהוצאות לדוגמא.

5.לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. קביעת הסיבה לאי הופעתו של בא כוח המבקש לדיון בבקשת רשות הערעור אינה ענין לבית משפט זה. לעצם ההחלטה על הפקדת ערובה, הלכה היא שאין מונעים מאדם בשל עוניו לפנות אל בית המשפט [ראו: י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 195) 899 וכן רע"א 6301/94 עודד יערי נ' משטרת ישראל (לא פורסם)]. למרות האמור, כאשר מתקבל הרושם שאדם עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט או שסיכויי תביעתו קלושים אין להישמע לטענותיו שהוא מחוסר אמצעים (ראו ענין יערי

לעיל). יחד עם זאת, יש שיקול דעת לבית המשפט להתחשב ביכולתו הכלכלית של האדם. עולה אם כן, כי בעניננו אין שאלה משפטית חדשה או סטיה מהלכה קודמת, ואף לא שאלה שיש לה השלכות משפטיות רחבות מעבר לצדדים לדיון. במקרה דנן בו מדובר בהחלת ההלכה על מקרה קונקרטי לא תינתן רשות ערעור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123).

הבקשה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.