בבית המשפט העליון
בג"ץ 2774/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ד' מינץ
העותר:
ראיף שבלי
נ
ג
ד
המשיבים:
1. משטרת ישראל
2.פרקליטות המדינה
3. גסאן פאיז
4. חדיג'ה סביחה
5. גסאן חסן
6. פאיז גסאן
7. מוחמד גסאן
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד ענת גולדשטיין
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז :
1.
העתירה שבפנינו נסבה על טענתו של העותר כי יש להורות על העמדתם לדין פלילי של אחיו, רעייתו ושלושת ילדיו, הם המשיבים 7-3 (להלן גם: הנילונים ). המשיבים 2-1 הם משטרת ישראל ופרקליטות המדינה (להלן גם: המשיבים ).
2.
בתמצית, ביום 10.6.2015 הגיש העותר, שהוא בעל מוגבלות פיזית, תלונה על אירוע תקיפה שהתרחש לטענתו באותו יום. על-פי הנטען, אחד מילדיו של אחיו נכנס לחצר ביתו של העותר ללא רשות, תוך השמעת גידופים והשלכת אבנים לעברו. בהמשך, כך על-פי הנטען, הצטרפו אליו גם שלושה מהנילונים הנוספים ותקפו את העותר. עוד נטען כי אשתו של העותר שהגיעה למקום כדי לסייע לו הותקפה אף היא, וכי העותר נחבל במהלך האירוע ופונה לקבלת טיפול רפואי. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 15.6.2015 הגישה אשתו של העותר תלונה בגין אותו אירוע, והטיפול בה הופסק עקב כפילות.
3.
ביום 5.11.2015 החליטה משטרת ישראל על סגירת תיק החקירה מחמת חוסר בראיות. בהמשך לכך, ביום 8.12.2015 פנה העותר, שבאותה עת לא היה מיוצג, במכתב למשטרת ישראל ובו טען שלא היה מקום לסגור את תיק החקירה. לפנייתו זו, שהמשיבים ראו בה ערר, צורף חומר רפואי הנוגע למצבו של העותר לאחר האירוע. בעקבות זאת הוחלט על פתיחת תיק החקירה מחדש וכן על העברתו לטיפולה של פרקליטות מחוז צפון (להלן: פרקליטות המחוז ). בשלב זה, הנילונים נחקרו במשטרה ומגרסתם עלתה תמונה שונה לפיה העותר ואשתו הם אלה אשר תקפו אותם. בהמשך לכך, נחקרו באזהרה העותר ואשתו בחשד לתקיפתם של הנילונים, והם הכחישו את המיוחס להם.
4.
ביום 24.4.2018 החליטה פרקליטות המחוז על סגירת תיק החקירה בעילה של חוסר ראיות מספיקות. בין היתר, צוינו קשיים ראייתיים הנובעים מסתירות בגרסאות שמסרו העותר ואשתו, מגרסתם הסותרת של הנילונים, כמו גם מהיעדרם של עדי ראייה אובייקטיביים לתקרית מושא התלונה.
5.
פניות חוזרות של העותר לפרקליטות המחוז העלו, בין היתר, כי ישנם עדים נוספים שעדותם טרם נגבתה, ובהמשך לכך נעשו השלמות חקירה שכללו את גבייתן של שתי עדויות נוספות. אף לאחר השלמות החקירה שהתבצעו לא מצאה פרקליטות המחוז לשנות מהחלטתה לסגור את התיק.
6.
ביום 7.8.2018 הגיש העותר, באמצעות בא-כוחו, ערר לפרקליטות המדינה כנגד ההחלטה לסגור את תיק החקירה, וזה נדחה ביום 26.12.2018. בעיקרו של דבר, צוין כי מחומר החקירה עולה שהתקרית, אשר התרחשה כשלוש שנים וחצי קודם לכן, הייתה למעשה קטטה שבמהלכה מעורבים משני הצדדים נחבלו, דיווחו עליה באופן שונה ואף תמכו את גרסתם בראיות. כן נקבע, כי גם העדויות הנוספות שנוספו לתיק החקירה לא סייעו להכריע בשאלה מי נושא באחריות לקרות האירוע.
7.
ביום 3.5.2020 הוגשה העתירה דנן, המכוונת כנגד סגירת תיק החקירה ודחייתו של הערר. העותר, המייצג את עצמו, מפרט בה ביחס למצבו הסוציאלי והרפואי הקשה, לסכסוך המשפחתי הקשה הנמצא ברקע הדברים, ולתקרית מושא התלונה. בעיקרו של דבר, העותר מעלה בה טרוניות נגד אופן הטיפול בתלונה, טוען שנשקלו במקרה זה שיקולים זרים ומבקש להורות על השלמת החקירה והגשת כתב אישום נגד הנילונים.
8.
בתגובה המקדמית לעתירה מיום 1.7.2020, שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 3.5.2020, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, נטען כי הגשת העתירה לוקה בשיהוי כבד, הנעוץ בפער של כשנה וחמישה חודשים בין קבלת ההחלטה בערר לבין הגשת העתירה. שנית, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות אף לגופה, מאחר שהחלטה על סגירת תיק חקירה מצויה בליבת שיקול דעתה הרחב של התביעה. המשיבים מצביעים על כך שחומר הראיות בתיק נבחן פעמיים, ואף לאחר מכן המסקנה הייתה שאין די בראיות הקיימות לצורך העמדה לדין של מי מהנילונים. בנסיבות אלה, כך נטען, ההחלטה לסגור את תיק החקירה היא סבירה ואין מקום להתערב בה. כן צוין ביחס למשיבים 7-5, שהיו קטינים בעת שהתרחש האירוע מושא התלונה, כי ממילא לא ניתן בשלב זה להעמידם לדין מחמת התיישנות שחלה על המקרה, בהתאם לסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.
9.
לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה, מצאנו כי דינה להידחות, מטעמיהם של המשיבים. ניתן להצטער על מצבו הרפואי והסוציאלי של העותר, אך לא זה העניין שבפנינו. אין בידינו להתערב בהחלטה שהתקבלה, וזאת בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בהחלטות מסוג זה (ראו: בג"ץ 8292/12 נסימי נ' משטרת ישראל , פסקה 5 (25.12.2012); בג"ץ 4341/19 פלונית נ' פרקליטות המדינה , פסקה 6 (30.10.2019); בג"ץ 917/20 יהב נ' משטרת ישראל , פסקה 9 (3.5.2020)). זאת, ביתר שאת כאשר מדובר בשיקול דעתה של התביעה בשאלת התשתית הראייתית (ראו: בג"ץ 11221/05 נאסר נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.4.2007)). על כך נוסף במקרה זה השיהוי הכבד שדבק בהגשת העתירה, המצדיק אף הוא את דחייתה (ראו: בג"ץ 8186/12 חברת ג'סטין מעבדות בע"מ נ' פרקליטות המדינה , פסקה 7 (27.1.2013); בג"ץ 7364/18 פלוני נ' משרד המשפטים – פרקליטות המדינה , פסקה 6 (22.1.2019)).
10.
ניתן לקוות כי יימצא מזור לסכסוך המשפחתי הנמצא ברקע הדברים.
11.
אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ד בתמוז התש"ף (6.7.2020).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט