החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 3039/96 גל אופנהיימר נ. שר החינוך והתרבות

ניתן ביום

בקצרה

חינוך · תוספת פקטור לנבחנים בבחינות בגרות בעל פה לעומת בכתבבקשה למתן צו על תנאי בבג"ץ נגד שר החינוך והתרבות ומנהלי גף הבחינות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרים, נבחנים שנבחנו בעל פה בבגרות באזרחות ובתנ"ך עקב קשיי למידה, טענו כי נפלה אפליה לרעה בכך שלא ניתנה להם תוספת פקטור שניתנה לנבחני הכתב. בית המשפט קבע כי שיקולי המשיבים בהבחנה בין בחינות בכתב לבעל פה סבירים, וכי אין מקום להתערבות בשיקול הדעת. העתירה נדחתה.

העובדות

העותרים הם נבחנים שנבחנו בעל פה בבחינות בגרות באזרחות ובתנ"ך עקב קשיי למידה, ולא קיבלו תוספת נקודות פקטור שניתנה לנבחנים בכתב. המשיבים הסבירו את ההבחנה בקצב התשובות ובדיאלוג עם הבוחן. תצהירי שלושה מהעותרים הוגשו לאחר יותר משנתיים מקיום הבחינות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לבטל או לתקן את אי-מתן תוספת פקטור לנבחנים בבחינות בעל פה בבגרות באזרחות ובתנ"ך, כאשר הנבחנים שבכתב קיבלו תוספת כזו?
  2. 2.האם שיקול דעת הרשויות בקביעת תוספת הפקטור בבחינות בעל פה היה סביר?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט הגבוה לצדק בוחן רק את סבירות שיקול דעתן של הרשויות ואינו מתערב אלא אם נפל בו פגם.

    ״התפקיד המוטל על בית משפט זה הוא אך לבדוק את סבירות שיקול הדעת של הרשויות״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שיקול דעת הרשויות בהבחנה בין בחינות בכתב לבחינות בעל פה, לרבות קצב התשובות והדיאלוג עם הבוחן, נמצא סביר.

    ״לא מצאנו דבר בחוזרי משרד החינוך והתרבות שעליהם סמכו העותרים שיש בו ראייה לסתור״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    תצהירים שהוגשו לאחר חלוף זמן רב מקיום הבחינות אינם ניתנים לבדיקה של אמיתות הנתונים, ולכן הסירוב לקבלם סביר.

    ״הטעם לדבר הוא שלאחר שחלפה כבר עת רבה מקיום הבחינות לא ניתן לבדוק את אמיתות הנתונים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בג"ץ
  • צו על תנאי
  • בחינות בגרות
  • בעל פה
  • בכתב
  • תוספת פקטור
  • קשיי למידה
  • סבירות שיקול הדעת
  • שר החינוך והתרבות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

3039/96

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט

א' גולדברג

כבוד השופטת ד'

דורנר

העותרים :

1. גל אופנהיימר

2.

ירמי בן שלום

3. דפנה פלר

4.עמותת "הילל הורי ילדים עם ליקויי למידה

קלים

5.בזכות, המרכז לזכויות אדם של בני אדם עם

מוגבלויות

נגד

המשיבים :

1.שר החינוך והתרבות

2.מנהל גף הבחינות

3.מנהלת גף החינוך העל - יסודי

בקשה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

יד בסיון תשנ"ז (19.6.97)

בשם העותרים :

עו"ד אופיר אריאלה, עו"ד אשרת טוקר -מימון

בשם המשיבים:

עו"ד אסנת מנדל

פסק דין מתוקן

השאלות שהעותרים מעוררים הן חשובות בהיבטן העקרוני וגם לעניינם הפרטיקולרי של העותרים מס' 1-3. הן מתעוררות אגב תוספת "פקטור" של נקודות לנבחנים שבכתב בבחינות הבגרות באזרחות ובתנ"כ, לעומת העותרים ודומיהם שמפאת קשיי למידה הורשו להיבחן בעל פה ותוספת נקודות ה"פקטור" לא ניתנה להם.

בהודעה שניתנה לנו מטעם המדינה, הבחינה זו בין בחינות בכתב ובחינות בעל פה, בין השאר הן לענין קצב מתן התשובות בבחינות מהסוג האחרון, והן לגבי ה"דיאלוג" העשוי להתקיים במהלך בחינות אלו בין הבוחן לבין הנבחן. לא מצאנו דבר בחוזרי משרד החינוך והתרבות שעליהם סמכו העותרים שיש בו ראייה לסתור שיקולים אלה. גם לא מצאנו פגם בקביעתם של המשיבים שהגורם לתוספת הפקטור לענין הבחינות שבכתב (ההשוואה לתוצאות הבחינות בשנים קודמות) כוחו יפה גם לבחינות בעל פה.

התפקיד המוטל על בית משפט זה הוא אך לבדוק את סבירות שיקול הדעת של הרשויות והעותרים לא הניחו את דעתנו שנפל בו פגם המצדיק את התערבותנו.

המשיבים הסכימו שיש עמם מקום לבדוק כל מקרה שבו קיימת עילה להשוואה בין אופן קיום הבחינה בכתב ובעל פה לגופו; אך לעניינם של העותרים מס' 1-3 לא הסכימו המשיבים לקבל את תצהיריהם מאחר שאלה הוגשו לאחר שכבר חלפו יותר משנתיים מקיום הבחינות נשוא העתירה. הטעם לדבר הוא שלאחר שחלפה כבר עת רבה מקיום הבחינות לא ניתן לבדוק את אמיתות הנתונים. גם בשיקול דעתם של המשיבים בענין זה לא מצאנו פגם.

אשר על כן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום יד

בסיון

תשנ"ז (19.6.97).

תוקן היום א באב

תשנ"ז (4.8.97).

תוקן היום

יג

בתשרי תשנ"ח (14.10.97).

המשנה לנשיא

ש

ו פט

ש ו פ ט ת

עתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

96030390.

B09

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בית המשפט הגבוה לצדק בוחן רק את סבירות שיקול דעתן של הרשויות ואינו מתערב אלא אם נפל בו פגם.
  2. 2שיקול דעת הרשויות בהבחנה בין בחינות בכתב לבחינות בעל פה, לרבות קצב התשובות והדיאלוג עם הבוחן, נמצא סביר.
  3. 3תצהירים שהוגשו לאחר חלוף זמן רב מקיום הבחינות אינם ניתנים לבדיקה של אמיתות הנתונים, ולכן הסירוב לקבלם סביר.