בג"ץ 3397/03 סוזאן נמוחמד אכבאריה נ. שר הפנים

השופט א' א' לוי:

1.עותרת 1, אזרחית ישראלית תושבת הכפר איבתאן, נישאה בשנת 1995 לעותר 2, תושב טול כרם, ובהמשך נולדו להם שלושה ילדים. עם נישואיהם פנו העותרים למשיב בבקשה להעניק לעותר 2 אזרחות ישראלית בהליך של איחוד משפחות, אולם בשנת 1999 דחה המשיב בקשה זו.

בשנת 2003, ארבע שנים לאחר שבקשתם נדחתה, הוגשה העתירה הנוכחית, המופנית כנגד החלטת המשיב. ביום 9.4.2003 הטיפול בעתירה זו הותלה עד לאחר שיינתן פסק-הדין העקרוני בבג"צ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים, העוסק בשאלת חוקתיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: "חוק האזרחות"). פסק-דין זה שומע ביום 14.5.06 ועתה הגיעה השעה להכריע בעתירה.

2.דין העתירה להידחות על הסף משני טעמים. ראשית, עתירה זו לוקה בשיהוי ניכר שלא אפשר בשנת 2003 ואינו מאפשר גם כיום לבחון את סבירות החלטתו של המשיב. כידוע, החלטות בבקשות לאיחוד משפחות צריכות להיבחן על בסיס תשתית נתונים קונקרטית ועדכנית, הואיל והן דורשות התייחסות לנתונים שונים כגון מקום מגוריהם של בני הזוג, כנות קשר הנישואים, ועמדתם של גורמי הביטחון. הזמן הרב שחלף מאז דחה המשיב את בקשתם של העותרים ועד שהגישו את עתירתם, לא רק שאינו מאפשר בחינה של סבירות ההחלטה באופן ענייני, אלא שהוא אף מלמד על כך כי העותרים זנחו הלכה ולמעשה את בקשתם (השוו: בג"צ 2855/05 עודי נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"צ 2002/05 זיאדאת נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"צ 8571/04 סנא נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"צ 10191/03, תמאדר נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"צ 2283/04 זיוד נ' שר הפנים, לא פורסם ; בג"צ 2836/05 אבו סניני נ' שר הפנים, לא פורסם).

דין העתירה להידחות גם בשל טעם נוסף. פסק-הדין העקרוני בבג"צ 7052/03 הנ"ל אישר, בדעת רוב, את חוקתיות הוראותיו של חוק האזרחות ובהן הוראת סעיף 2 לחוק האוסרת להעניק רישיון לישיבה או אזרחות ישראלית לתושבי האזור, למעט מקרים חריגים שנקבעו בחוק. עניינו של עותר 2 אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, ועל כן, במצב הנורמטיבי המצוי לא נוכל להתערב בהחלטת המשיב הדוחה את בקשת העותרים.

העתירה נדחית.