פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
2836/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
העותרים:
1. סקר אבו
סניני
2. סוסן מג'אהד אסו סניני
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרים: עו"ד גזאווי
גאנם
בשם המשיב: עו"ד רננה
קידר
פסק – דין
1. עניינה של העתירה בבקשת העותר להעניק מעמד בישראל לאשתו,
עותרת 2. בשנת 1996 נישא העותר, אזרח ישראלי תושב ג'לג'וליה, לעותרת, ילידת
קלקיליה. העותרים ושלושת ילדיהם המשותפים מתגוררים, לטענתם, בג'לג'וליה. בשנת
1996, זמן קצר לאחר נישואיהם, הגישו העותרים למשיב בקשה לאיחוד משפחות. הבקשה
חודשה בחודש אוקטובר 1999, ולטענת המשיב, בירור שערך העלה, כי לאחר חידוש הבקשה לא
המציאו העותרים מסמכים מספקים להוכחת מרכז חיים בישראל, ועל כן, בקשתם זו סורבה.
2. כנגד החלטה זו הגישו העותרים דכאן את
עתירתם הראשונה (בג"צ 7832/01
צקר אבו-סניני נ' שר הפנים
, לא
פורסם). בתגובתו לאותה עתירה ציין המשיב, כי אין ביכולתו לאשר את בקשת העותרים,
משום שלא נמצאה לו תשתית ראייתית מספקת המוכיחה כי מרכז חייהם הינו בישראל. עוד
ציין המשיב בתגובתו, כי העותרים יוכלו להגיש את המסמכים הנדרשים לצורך הוכחת מרכז
חיים עדכני בישראל - בהתאם לנוהל איחוד משפחות - ללשכת מנהל האוכלוסין, ובקשתם
תטופל בהקדם. העותרים לא הגיבו על הודעת המשיב, חרף החלטתו של בית-משפט זה אשר
הורתה להם לעשות כן, ומשכך, נמחקה העתירה מחוסר מעש ביום 30.7.02.
3. לטענת המשיב, אף לאחר דחיית העתירה הקודמת
שהוגשה מטעמם, לא המציאו העותרים ללשכת מנהל האוכלוסין מסמכים מספקים להוכחת מרכז
חיים בישראל. ביני לביני, נתקבלה ביום 12.5.02 החלטת הממשלה שעוגנה בחוק האזרחות
והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, המונעת טיפול בבקשות חדשות לאיחוד
משפחות. נוכח כך, נשלח לעותרים ביום 26.11.02 מכתב הדוחה את בקשתם. המכתב נשלח
לכתובתם של העותרים בישראל, אולם, משלא נדרש בדואר, הוחזר לשולח. בתשובה לפניית
בא-כוח העותרים, נשלח ביום 15.5.03 מכתב נוסף מטעם לשכת מנהל האוכלוסין, בו הובהרו
שנית הנימוקים שעל בסיסם נדחתה הבקשה. על דחייה אחרונה זו של בקשת העותרים, נסבה
העתירה שבפנינו.
4. המשיב הגיש תגובתו לעתירה ביום 3.5.2005,
ובה טען כי בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות הוגשה כבר בשנת 1996, ברם, במהלך כל
גלגוליה הם לא המציאו תיעוד מספק לצורך הוכחת מרכז חייהם. עוד הטעים המשיב, כי מעת
שנשלח לבא-כוחם של העותרים המכתב האחרון מטעם לשכת מנהל האוכלוסין ועד להגשת עתירה
זו, לא עשו העותרים דבר לשם שינוי ההחלטה בעניינם.
בהחלטתי מיום 8.5.05, הוריתי לעותרים
להשיב על תגובת המשיב בתוך 14 ימים. מאז חלפו חודשים לא מעטים, אולם חרף הארכות
שניתנו להם, טרם הגישו העותרים את תגובתם. כעת, מבקשים העותרים כי תינתן להם ארכה
נוספת, ולבקשה זו לא אוכל להיעתר עוד.
5. עתירה זו לוקה בשיהוי ניכר, ועל כן, דינה
להידחות על הסף. לעותרים נודע על דחיית בקשתם כבר בחודש מאי 2003. חרף זאת, הם
הגישו את עתירתם רק בחודש מרץ 2005, ומשכך, יש לראות את העותרים כמי שזנחו את
בקשתם. זאת ועוד, בקשות לאיחוד משפחות נבחנות בשים לב לתשתית עובדתית רלוונטית
ועדכנית, הכוללת התייחסות למרכז חייהם של בני הזוג, לנסיבות חייהם המשותפות ולכנות
הקשר ביניהם, כמו גם לעמדתם של גורמי הביטחון. הזמן הרב שחלף מאז דחיית בקשתם של
העותרים בידי המשיב, אינו מאפשר לבחון היום את סבירות החלטתו (השוו בג"צ
2855/05
מרפת פארוק חסן עודי נ' שר הפנים
, לא פורסם;
בג"צ 2002/05
זיאדאת נ' שר הפנים
, לא פורסם;
בג"צ 8571/04
עודא סנא נ'
שר הפנים
, לא
פורסם; בג"צ 10191/03,
תמאדר נ' שר הפנים
, לא פורסם).
נכון הוא, כי לאור האמור בהחלטת הממשלה
מיום 12.5.02 ובחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, לא ניתן
יהיה לטפל בבקשה חדשה לאיחוד משפחות, אם תוגש כזו מטעם העותרים. עם זאת, בפני
בית-משפט זה תלויות ועומדות עתירות עקרוניות כנגד חוקתיותו של החוק, ולכשיינתן
פסק-דין
בעתירות אלה, יוכלו העותרים לשוב ולהביא את עניינם בפני הרשויות המוסמכות, ככל שתהיה בידם עילה לכך.
6.נוכח האמור, הבקשה נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.
ניתן היום, ה' בטבת תשס"ו
(5.1.2006).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט