בג"ץ 3603/00 ציון לוי נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה, ת"א

בקשה למתן צו-ביניים שיעכב, עד להכרעה בעתירה, את ביצועם של צווים שניתנו נגד המבקש על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו.

2.המבקש - העותר 2 בעתירה העיקרית - הוא תושב כפר-שלם. המבקש הקים בחצר ביתו, ללא היתר בנייה כדין, שלושה מבנים נוספים. בשל הקמת המבנים הללו הורשע המבקש, על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, בעבירות של בנייה ללא היתר. במסגרת גזרי הדין נצטווה המבקש (בין היתר) להרוס את המבנים נשוא הרשעתו. משלא קיים המבקש את הצווים, הוגשו נגדו שלושה כתבי-אישום בגין אי-ביצוע הצווים. בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש בעבירות הנוספות, גזר עליו תשלום קנסות וחזר וציווה עליו להרוס את המבנים. כן קבע בית המשפט, שאם עד למועד שנקב בגזר-דינו לא יקיים המבקש את הצווים השיפוטיים, שנמצא אשם באי-ביצועם, יישא בתשלום קנס בסכום קצוב בעד כל יום נוסף שבו חדל מביצוע הצווים. בערעור על גזר-דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, שהוגש על-ידי התביעה לבית המשפט המחוזי, נטען, כי בנסיבות העניין ועל-פי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, היה על בית המשפט לגזור על המבקש עונש של מאסר על-תנאי. ואילו המבקש, מצדו, ערער לבית המשפט המחוזי על חומרת העונשים שנגזרו עליו, אך הוא לא ערער על צדקת הרשעתו בעבירות שיוחסו לו.

3.העתירה לבית-משפט זה, שהוגשה לאחר תחילת ולפני סיום כלל ההליכים שהתנהלו נגד המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים, הופנתה נגד רשויות התכנון וגופים נוספים. בעתירה, האמורה להידון לפני הרכב ביום 4.9.02, מבוקש צו-על-תנאי שיחייב את רשויות התכנון לתת טעם מדוע לא יאפשרו מתן היתרי בנייה לתושבי כפר-שלם, לצורך בנייה חיונית למחיה, ומדוע לא יימנעו מהריסת מבניהם של העותרים עד לקביעתו של הסדר ראוי למתן היתרי בנייה. כן מבוקש צו-על-תנאי נגד משרד הבינוי והשיכון ונגד הרשות לבינוי ופינוי של אזורי שיקום, שיורה על מתן טעם, מדוע לא יפעלו להקמת גוף אשר יופקד על מתן היתרים לבנייה חיונית לתושבי כפר-שלם. בנימוקי העתירה נטען, בין היתר, כי בשאלת חוקיותם של מבנים שהוקמו ללא קבלת היתר בתחומי כפר-שלם יש להכריע על-פי הוראות החוק לפינוי ובינוי אזורי שיקום, התשכ"ה1965-, ולא על-פי חוק התכנון והבניה, שלטענת העותרים כלל אינו חל על שטחו של כפר-שלם.

4.בבקשה המונחת לפניי מבוקש צו-ביניים "אשר יורה כי אין להרוס את המבנים של העותר", עד להכרעה בעתירתו. בבקשה נטען - ברוח הטענות עליהן סומכת העתירה העיקרית - כי חוק התכנון והבניה כלל אינו חל על המבנים שהקים המבקש, ומכאן שבית המשפט לעניינים מקומיים כלל לא היה מוסמך לצוות על הריסתם; והריסת המבנים, לפני שיכריע בית המשפט בעתירה, תרוקן מתוכן את העתירה. כן נטען, כי המבנים שהוקמו - שהאחד מהם משמש למבקש כמחסן ושני האחרים כדירת-מגורים לבנו של המבקש - הינם חיוניים למחייתם של המבקש ובני-משפחתו. משהוגשה הבקשה החליט עמיתי הנכבד, השופט חשין, כי על המשיבים להגיב עליה תוך עשרה ימים, ונתן צו-ביניים ארעי, המורה על אי-הריסת המבנים נשוא הבקשה עד למתן החלטה בבקשה.

5.דין הבקשה להידחות. כאמור, צווי ההריסה ניתנו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. אם חפץ המבקש להשיג על תקפותם של הצווים בטענת חוסר סמכות, או לחלוק על צדקתם בטענה אחרת, היה עליו לערער על הרשעתו לפני בית המשפט המחוזי ולבקש, במסגרת ערעורו, את עיכוב ביצועם. כדברי השופט חשין, בהחלטתו לדחות בקשה למתן צו-ביניים, בבג"ץ 6033/00, שהתבססה על טענות דומות לטענות המבקש:

זה כחמש שנים שצו הריסה תלוי ועומד בעניין המיבנה שהעותר בנה ללא היתר, ואין זה דין שיותן לו לעקוף החלטות של בית-משפט מוסמך על דרך פנייה לבג"ץ בבקשה למתן צו ביניים. אם יש לו לעותר עילה ראוייה, לגירסתו, לעיכוב הריסת המיבנה אשר ניבנה שלא-כדין, מן הדין שיעשה כן בהליכים הרגילים והמקובלים, לאמור, בפנייה לבית-המשפט לעניינים מקומיים או בערעור לבית המשפט המחוזי. בית-המשפט הגבוה לצדק, אין זה ראוי כי יוציא צווים עוקפי-בית-משפט שלום, בוודאי לא ישב הבג"ץ בערעור על בית המשפט לעניינים מקומיים.

די היה, לכאורה, בטעם הסף האמור כדי להוביל לדחיית הבקשה. עם זאת אוסיף, כי העיון בטענות המבקש ובתגובות המשיבים הניח את דעתי, כי גם לגוף העניין לא עלה בידי המבקש להעמיד עילה מוצדקת לעיכובם של צווי ההריסה, שביצועם הוטל (בניגוד למשתמע מן הבקשה) על המבקש עצמו. בטענתו, כי חוק התכנון והבניה איננו חל על המבנים נשוא הרשעתו, אין, לטעמי, כל ממש. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, את טענת המשיבה 7, שלפחות חלק מן המבנים שנבנו על-ידי המבקש הוקמו על קרקע שבעבר התגוררה בה משפחה אחרת, אשר פונתה ממנה (על-ידי המשיבה 7) בתמורה לתשלום דמי פינוי. כן תצוין טענתה, כי המבנים נשוא הדיון מצויים מחוץ לגבול האכרזה על אזור שיקום. גם טענת המבקש, כאילו המדובר במבנים חיוניים למחיית בני-משפחתו, איננה משכנעת. כך הוא, לא רק ביחס למבנה המשמש, לגרסת המבקש, להחסנת חפציו, אלא גם למבנים בהם שיכן המבקש את בנו.

6.הבקשה נדחית, וכפועל-יוצא מכך מתבטל צו הביניים הארעי.