פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
3816/08
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרת:
עיטאף אבו אחמד
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין השרעי לערעורים
2. סוהיר אבו לאשין
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד דעאס ויסאם
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
בשנת 1995 נישאה העותרת למנוח מוניר מנצור אבו אחמד (להלן המנוח ) שנפטר בשנת 2006. המשיבה 2 (להלן המשיבה ) היתה נשואה למנוח בשנים 1995-1986. לאחר פטירת המנוח טענה המשיבה כי נישאה למנוח מחדש בשנת 1998, ולפיכך אף היא אלמנתו. להוכחת הטענה הובאו עורך הנישואין ושני עדים, והוצג "הסכם חיים משותפים". מנגד טענה העותרת כי בני הזוג לא נישאו מחדש, כי הטקס לא נערך כדין - וכי המשיבה הצהירה בביטוח הלאומי על היותה גרושה.
ב.
(1) תביעת המשיבה נדחתה בבית הדין השרעי בנצרת (פסק הדין לא צורף לעתירה, ואנו למדים עליו מתוך פסק דינו של בית הדין לערעורים - שהוגש בתרגום של עו"ד אגבאריה). בין היתר - כנמסר - קבע בית הדין כי נתגלעו סתירות בעדויות עורך הטקס והעדים לו, כי עורך הטקס לא היה בקי בהלכות המתאימות - ובסופו של יום, שלא היתה הצעה וקיבול בלשון הקבועה בסעיף 36 לחוק ענייני המשפחה העות'מאני.
(2) ערעור שהגישה המשיבה לבית הדין השרעי לערעורים התקבל ביום 30.9.07. לאחר סקירת הדעות השונות במשפט המוסלמי לגבי הלשונות בהן ניתן לערוך נישואין, נקבע בפסק דין מפורט כי במקרה שלפנינו הוכח כי הצדדים התכוונו לחוזה נישואין תקף וערכוהו.
ג.
כלפי פסק דין זה הוגשה העתירה שלפנינו, בה נטען, בעיקר , כי סעיף 36 לחוק ענייני המשפחה העותומני מחייב שימוש במונחים מדויקים לצורך הצעת נישואין וקיבולה - ושבני הזוג לא נקטו במונחים אלה. נטען כי בניגוד לדין לא פורסמו הנישואין, והוזכר כי המשיבה התגוררה בבית הוריה והעידה על עצמה כגרושה, לרבות בביטוח הלאומי. עוד נטען כי שגה בית הדין לערעורים שעה שהתערב בממצאים שקבע בית הדין האזורי לגבי הסתירות שנפלו בעדויות ששמע - וטענות נוספות במישור הראייתי.
ד.
לאחר העיון בעתירה וצרופותיה, עם כל העניין שבה בכל הנוגע לדין המוסלמי, אין בידינו להיעתר למבוקש. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו "מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם) - השופטת פרוקצ'יה)). כך לגבי בתי הדין הרבניים, וכך לגבי בתי הדין של העדות הדתיות האחרות (בג"צ 489/08 פלונית נ' בית הדין השרעי בנצרת (טרם פורסם); בג"צ 6355/07
אבומוך נ' בית הדין השרעי לערעורים (טרם פורסם); בג"צ 11230/05 מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (טרם פורסם)). זאת במיוחד כאשר מדובר בשאלות המצויות בלב סמכותם העניינית של בתי הדין (בג"צ 8354/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם); בג"צ 10767/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) - כבמקרה שלפנינו, בו מבקשת העותרת לסתור את קביעת בית הדין ביחס לתוקף הנישואין. חלק ניכר מטענות העותרת מכוונות כלפי קבלת העדויות שמסר ערך הטקס והעדים לו - בכגון אלה תהיה התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מצומצמת אף יותר (בג"צ 1371/96 פלונית נ' פלוני , פ"ד נא(1) 198, 203; בג"צ 2839/06 פלאפל אוריון בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (טרם פורסם)). אכן, העותרת הציגה ראיות לכאוריות המעידות לטענתה - אך בית הדין דן בסוגיות שבמשפט ושבעובדה, והכריע כמיטב שיפוטו. אין בידינו להתערב בקביעות אלה; התערבות זו משמעה יהא הידרשות והכרעה בליבת ההלכה השרעית, ואין בידינו להלמה.
ה.
סופו של דבר, העותרת לא הראתה עילה להתערבותנו, ועל כן לא נוכל לקבל את עתירתה.
ניתן היום, ט' באייר תשס"ח (14.5.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט