בג"ץ 8354/07 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

השופטת א' חיות:

לפנינו עתירה לביטול פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי בתל אביב ובית הדין הרבני הגדול המורים על גירושי העותרת והמשיב 3.

1.

העותרת והמשיב 3 נישאו זו לזה בשנת 1979 ולהם שלושה ילדים. בשנת 1986, לאחר לידת בנם הסובל משיתוק מוחין, פרץ משבר בין בני הזוג. סמוך לשנת 2001 עזב המשיב 3 את הבית ובשנת 2004 הגיש תביעת גירושין ורכוש לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. במסגרת הדיון בתביעה טענה העותרת, בין היתר, כי המשיב 3 העלים כספים מחשבונות הבנק של בני הזוג ואילו המשיב 3 הכחיש טענה זו. לאחר מספר דיונים שהתקיימו בפניו הורה בית הדין הרבני האזורי ביום 31.10.2006, בדעת רוב, כי "הצדדים יתגרשו זה מזה בהקדם". בית הדין הוסיף וקבע כי הרכוש הרשום על שם הצדדים יחולק בחלקים שווים ביניהם וכי כל הכספים בין אם הם מוחזקים על שם שניהם ובין אם הם מוחזקים על שם אחד מהם יחולקו אף הם בחלקים שווים ביניהם.

כמו כן קבע בית הדין כי ככל שהעותרת תוכיח שקיימים נכסים נוספים או ממון השייכים לתקופת חייה המשותפים עם המשיב 3, יחולקו גם אלה בחלקים שווים ביניהם. הדיין שהיה בדעת המיעוט סבר כי טוב יעשו הצדדים אם יגיעו להסכם.

2.

העותרת ערערה על פסק דין זה לבית הדין הרבני הגדול וטענה כי בית הדין הרבני האזורי שגה בקבעו כי על הצדדים להתגרש. לטענתה, המשיב 3 לא הוכיח כל עילה לגירושין ואין לאפשר לו להתגרש ממנה כל עוד לא הגיע עימה להסכם הוגן, במיוחד כאשר הוא מעלים ממנה את נכסיו, כספיו ורכושו. העותרת הוסיפה וטענה כי היא מסכימה לשוב לחיי שלום בית. ביום 4.9.2007 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור, בציינו כי העותרת למעשה נכונה לגירושין אלא שההסדר הרכושי שקבע בית הדין הרבני האזורי אינו נראה לה ולדעתה יש רכוש נוסף שהועלם על ידי המשיב 3. בית הדין הרבני הגדול קבע כי נמצא לכך פתרון בהוראת בית הדין הרבני האזורי לפיה כל רכוש שיימצא יחולק בחלקים שווים, וכן קבע כי "טענת העותרת לשלום בית, לאחר פירוד כה ממושך בין הצדדים, נראית תלושה מן המציאות". משכך דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור.

3.

מכאן העתירה שלפנינו, בה טוענת העותרת כי פסיקת בתי הדין הרבניים בעניינה "אינה עומדת במבחן ההיגיון" והיא פוגעת בעקרונות הצדק הטבעי. לטענת העותרת, בתי הדין לא ערכו דיון מהותי בשאלת קיומה של עילה לגירושין והתעלמו מן העובדה שהמשיב 3 לא הוכיח כלל עילה כזו. כמו כן מדגישה העותרת כי המשיב 3 נטל כספים מחשבונות הצדדים והותיר אותה ואת הילדים בלא מקורות הכנסה ובמצב כלכלי ונפשי קשה ביותר. העותרת מוסיפה ומלינה על כך שקביעתו של בית הדין הרבני האזורי לפיה על הצדדים להתגרש איננה מנומקת וכי בניגוד לקביעתו של בית הדין הרבני הגדול, הפירוד הממושך בין הצדדים - אותו יזם המשיב 3 באופן חד צדדי - אינו מהווה עילה לגירושין. לבסוף טוענת העותרת כי בתי הדין התעלמו מרצונה לשלום בית בלא הנמקה או טעם מבורר. העותרת מוסיפה ומבקשת כי ייצא צו ביניים לפיו יעוכב ביצועם של פסקי הדין שניתנו בעניינה על ידי בתי הדין הרבניים, עד להכרעה בעתירה.

המשיב 3, מצידו, טוען כי לא קמה כל עילה להתערב בפסקי הדין נשוא העתירה ומדגיש כי כל טענות העותרת נשמעו לגופן והתבררו בפני בתי הדין הרבניים.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, ובמיוחד כך הוא מקום שבו עוסקות ההחלטות בנושאים שבלב סמכותם העניינית של בתי הדין (ראו: בג"ץ 1521/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם, 6.4.2006); בג"ץ 8872/06 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, 20.12.2006); בג"ץ 10767/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.1.2007)). אכן, הלכה מושרשת היא כי התערבותו של בית משפט זה בהליכים המתנהלים בבתי הדין הדתיים נעשית במשורה ומוגבלת למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או מקום שבו נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פיסקה 10 (טרם פורסם, 6.4.2006); בג"ץ 9835/06 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, 29.1.2007)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בפסיקת בתי הדין הרבניים. הטענות שמעלה העותרת בשאלת הגירושין עניינן בסוגיה הנמצאת בלב סמכותם העניינית של בתי הדין מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. יתר על כן, מפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי עולה כי העותרת והמשיב 3 התדיינו בפניו במשך מספר שנים וכי ניתנה להם אפשרות לשטוח את כל טענותיהם בשאלת הגירושין. בית הדין הרבני הגדול לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בהדגישו יש בו פתרון ראוי לטענות העותרת בעניין הרכוש שהעלים המשיב 3, לטענתה. הנה כי כן, יומה של העותרת ניתן לה במלואו בפני בתי הדין הרבניים ולא קמה כל עילה להתערבותנו בפסקי הדין שניתנו על ידם.

העתירה נדחית ועימה נדחית גם הבקשה למתן צו הביניים. אין צו להוצאות.