בג"ץ 3844/07 מיכל אסתר צבי נ. כבוד השופטת מוסיה ארד-נשיאת בית המשפט המחוז

השופט א' א' לוי:

1.

בשנת 2001 הגישה העותרת לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה בנזיקין נגד בית-החולים ביקור חולים, בטענה כי זה התרשל בטיפול בבתהּ שנפטרה. הגשת הסיכומים נשלמה בסוף שנת 2005, ואולם אז איבד בית-המשפט המחוזי חלק מן החומר שבתיק, ושחזורו הושלם רק בנובמבר 2006. בשל כך, לא הושלמה עד היום מלאכת כתיבתו של פסק-הדין, והתובענה עודנה תלויה ועומדת.

2.

במחצית השנייה של שנת 2006 פנתה העותרת במכתב בענין זה לנשיאת בית-המשפט המחוזי, כבוד השופטת מ' ארד , אך לא נענתה. בראשית 2007 פנתה שוב לערכאה הדיונית, והפעם לכבוד השופט מ' דרורי שבפניו נשמע התיק. התשובה שניתנה הייתה כי בשל אילוציו של בית-המשפט, לא ניתן להעריך מתי יינתן פסק-הדין.

העותרת, שמאנה להשלים עם תשובה זו, פנתה לנציבת תלונות הציבור על שופטים, כבוד השופטת (בדימוס) ט' שטרסברג-כהן . בהחלטה מיום י' בניסן תשס"ז (29.3.07) נדחתה תלונתה מן הטעם כי בנסיבות שתוארו, ובשל עומס התיקים הרב, לא נמצא כל פגם בהתנהלותו של בית-המשפט המחוזי. עוד צוין, כי כבוד השופט דרורי " מתעתד לטפל בתיק במהירות האפשרית בכפוף לתיקים דחופים אחרים".

3.

במצוקתה, הגישה העותרת את עתירתה זו שבפנינו, בה מתבקשים אנו להורות לנשיאת בית-המשפט המחוזי בירושלים לפעול לכך, שפסקי-דין בתיקים אזרחיים הנשמעים בפניה של אותה ערכאה יינתנו לכל היותר תוך 30 ימים מיום השלמת שמיעתם, וכי יפורסמו הנחיות המורות לבעלי-הדין כיצד לנהוג במקרה של עיכוב במתן ההכרעה. עוד ביקשה העותרת כי נורה למשיבה, בצו ביניים , להשיב על מכתבה של העותרת ולהורות על מתן פסק-הדין בתובענה שהגישה.

4.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה הגענו לכלל מסקנה כי, למרבה הצער, לא נוכל להושיט לעותרת את הסעדים המבוקשים. התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק בהליכים תלויים ועומדים בפניהם של בתי-המשפט שמורה לחריג-שבחריג, ועיקרה הוא בהפעלתה של ביקורת שיפוטית על פעולותיו המנהליות או הסמי-מנהליות של בית-המשפט ורק על אותן מבין אלו, הנגועות בחוסר סבירות קיצוני או שנעשו בחריגה מסמכות. בלשונו של

הנשיא מ' שמגר בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט

המחוזי בירושלים ואח' , פ"ד מא(4) 683, 702: "בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים בפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של העדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור".

5.

ענינה של העותרת אינו מצוי, להשקפתי, בין גדרותיו של מתחם התערבות זה, ובכך די לדחיית העתירה. אולם, גם במישור המעשי איני רואה כיצד זה נוכל להורות את שהתבקשנו לו. בעית העומס הקשה השורר בבתי-המשפט מוכרת וידועה לכל. היא מציבה מכשלה קשה בדרכן של הערכאות השיפוטיות למלא את התפקיד שהועידו להם עיקרי-יסוד של שיטתנו. היא פוגעת, לעתים באורח אנוש, בבני החברה ובמוסדותיה הכלכליים והאחרים. היא גוררת שיבוש ניכר באורחות החיים של רבים וביכולתם לתכנן כראוי את מהלכיהם ולהגשימם. רבות דובר

בסוגיה זו ועוד רבות, חוששני, י דובר

בעתיד. פתרונה מצריך שידוד מערכות מקיף וטיפול מעמיק, אשר ספק אם משמעותם הופנמה כל צורכה בידיהם של מקבלי ההחלטות. אך האם ניתן לסבור, כי בעיה כללית ומקיפה זו תוכל לבוא על פתרונה באמצעותו של צו מוחלט מאת בית-משפט זה (קל וחומר באמצעותו של סעד ביניים)? ואפילו הורה צו שכזה על סיום הטיפול בתיק האחד, מי לידינו יתקע כי תוצאתו לא תהא עיכוב נוסף בליבון ענינו של אחר, התלוי ועומד במקביל לו?

6.

סבורני, לפיכך, כי בענין זה תקצר ידו של בית-המשפט הגבוה לצדק מלסייע, ומכאן שאין מנוס מדחייתה של העתירה על הסף. איני מבקש להביע, עם זאת, כל עמדה באשר לאפיקים אחרים הפתוחים בפניה של העותרת, ומכל מקום מקווה אני כי הפנית תשומת לבם של הגורמים הנוגעים בדבר תועיל במשהו לקידום הפרשה. אנו מורים, אפוא, כי בנוסף למשיבה – אשר מן הראוי כי תתייחס בכתב לפנייתה של העותרת אליה, יועבר עותק מפסק-דיננו זה לנשיאת בית-המשפט העליון, לנציבת תלונות הציבור נגד שופטים ול כבוד השופט דרורי בבית-המשפט המחוזי בירושלים.

7.

התיק יועבר לרשמים, להחלטה אם יש מקום להשבת האגרה ששולמה.