בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4037/11
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי
העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד יעל ברלב
פסק דין
השופט ח' מלצר:
1.
לפנינו עתירה למתן צוים על תנאי הנוגעים למספר עניינים: סיום העסקתו של העותר במשיב 1 והפסקת שירות המילואים של העותר במסגרת המשיב 1. כן התבקש סעד הצהרתי לעניין אי-תחולתן, ביחס לעותר, של תקנות שירות הביטחון הכללי (העסקה לפי כתב העסקה), התשס"ח-2008 ו- תקנות שירות הביטחון הכללי (העסקה לפי תקופת ניסיון במשרות המיועדות להעסקה לפי כתב מינוי),התשס"ח-2008.
עתירה למתן צו ביניים, שהוגשה ביחד עם העתירה למתן צו על תנאי – נדחתה.
2.
בעקבות בקשת המשיבים למחיקת העתירה על הסף – העותר התבקש להודיע אם הוא עומד על עתירתו, ובהודעה מתאריך 05.06.2011 הוא מסר כי הוא מסכים: "[ש]בעניין סעדי אכיפת יחסי העבודה וקביעת מעמדו של העותר בהיבט חוקי העבודה, ראוי כי [הוא] יפנה תחילה לקבלת סעד בבית הדין לעבודה, טרם יובאו המחלוקות [בפני בית משפט זה]". העותר ציין, עם זאת, כי איננו חוזר בו בכל הנוגע לסעדים ההצהרתיים שהתבקשו במסגרת העתירה וכן באשר לסוגיית שירות המילואים שלו במסגרת המשיב 1.
3.
בתאריך 08.09.2013 התבקש העותר להודיע אם הגיש תובענה לבית הדין לעבודה, ומה עלה בגורלה. מהודעתו המצויה בפנינו כעת (להלן: הודעת העותר ) – עולה כי העותר אכן הגיש עתירה לבית הדין האיזורי לעבודה, שבמסגרתה נדונו טענותיו של העותר ביחס למשיב 1, לרבות סוגיית שירות המילואים שלו – שנדונה חרף עמדת המשיבים, כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית ביחס לסוגיה זו. עוד עולה מהודעת העותר כי בתאריך 14.06.2012 ניתן פסק-דין בהליך הנ"ל, וכי ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה בתאריך 14.07.2012 – טרם הוכרע. בתוך כך מציין העותר כי גם נסיונות של בית הדין הארצי לעבודה להביא את הצדדים לידי פשרה – לא צלחו. העותר מבקש בפיסקה 16 להודעתו הנ"ל – כי נדון בעתירתו, נוכח התעכבות ההכרעה בבית הדין.
דיון והכרעה
4.
כפי שעולה מהודעת העותר הנ"ל, עדיין מתקיימים הליכים בבית הדין הארצי לעבודה בעניינים המפורטים בעתירה, לרבות בכל הנוגע לסוגיית המילואים. במצב דברים זה – איננו רואים מקום לדון בעתירה, שכן: "התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק בהליכים תלויים ועומדים בפניהם של בתי-המשפט שמורה לחריג-שבחריג..." (ראו: בג"ץ 3844/07 צבי נ' כב' השופטת מוסיה ארד – נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים (22.05.2007) (להלן: עניין צבי ) – ולא מצאנו כי המקרה שלפנינו נכנס בגדר אותם חריגים, המצדיקים סטייה מהכלל הנ"ל (עיינו גם בג"ץ: 9135/07 גדרון נ' ח"כ אהוד אולמרט, ראש הממשלה
(19.11.2007)).
יש לציין כי הכלל האמור נקבע במפורש גם בנוגע להתערבותו של בית משפט זה בהליכים תלויים ועומדים בפני בתי-הדין לעבודה. ראו, למשל: בג"ץ 3400/98 בן עזרא נ' בית הדין הארצי לעבודה (07.06.1998), שם נפסק, בין השאר, כך:
"בית משפט זה אינו מוכן להתערב בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא אם יש בפסק הדין טעות משפטית מהותית... קל וחומר שבית משפט זה אינו מוכן להתערב בהליך תלוי ועומד בפני בית הדין לעבודה".
5.
נוכח כל האמור לעיל אנו סבורים כי במקרה דנן יש לדחות את העתירה, במתכונתה הנוכחית, על הסף, תוך שמירת האפשרות הנתונה לעותר להגיש עתירה חדשה, ככל שתהיה בידו עילה לעשות כן, לאחר שבית-הדין הארצי יכריע בעניין. פתרון של התליית ההליכים בעתירה איננו מתאים לענייננו. יפים בהקשר זה דבריו של השופט ג' בך ב-בג"ץ 378/83 שער נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו , פ"ד לח(1) 778, 784 (1984), אשר ציין כדלקמן:
"בא-כוח העותרת ביקש, כבקשה חלופית, שעתירה זו לא תידחה בשלב זה אלא תישאר תלויה ועומדת לפני בית-משפט זה עד לאחר סיום הדין בערעור [לבית הדין הרבני הגדול]... אין אני רואה צורך להיעתר לבקשה חלופית זו. הרי ממה נפשך: אם הערעור יתקבל, הרי תיהפך העתירה למיותרת; והיה והערעור יידחה, הרי שגם אם העתירה הנוכחית תהיה תלויה ועומדת, יהיה על בא-כוח העותרת להגיש כתב עתירה מתוקן, אשר יכלול מידע בדבר החלטת בית-הדין הרבני הגדול והתייחסות להחלטה זו..."
בהקשר של בית הדין הארצי לעבודה, נאמר כבר ב-בג"ץ 4214/06 ארגס נ' בית הדין הארצי לעבודה (28.01.2007), כי: "אין זה נכון ואין זה ראוי כי בית משפט זה 'ילווה' הליכים תלויים ועומדים בבתי הדין לעבודה".
יחד עם זאת, לגבי אפשרות חידוש העתירה בעתיד ראוי להזכיר, כבר כעת, את הכלל שלפיו:
"לאור העובדה, שהמחוקק ייחד לבתי הדין לעבודה תחום משפטי מוגדר ומופרד והפקיד בתי-דין אלו במידה רבה על מלאכת העיצוב של דיני העבודה, בית המשפט הזה צריך לנהוג בריסון, ורצוי שלא ימהר להתערב בנושאים, שנדונו לפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית, אלא אם כן מתקיימים שני התנאים המצטברים הבאים: ( 1 ) נתגלתה טעות משפטית מהותית, ולעניין זה אין נפקא מינה אם שורשיה בנושאי סמכות או בנושאי מהות; וכן, יחד עם זאת - ( 2 ) הצדק מחייב התערבותו של בית-משפט זה, לאור נסיבותיו של העניין" (בגץ 525/84 חטיב
נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986)).
חזקה איפוא על העותר כי יביא גם עקרון זה בחשבון במסגרת החלטתו אם לשוב ולעתור בפני בית משפט זה, בבוא העת להחליט בעניין.
6.
לפני סיום, מתחייבת גם הערה המופנית כלפי המשיבים. בפיסקאות 21-19 לבקשת המשיבים למחיקת העתירה על הסף אותה הגישו, נטען כי יש למחוק את העתירה על הסף, נוכח סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה, המקימה לעותר סעד חלופי. טענה זו התייחסה לעתירה בכללותה, ולא הבחינה בין העילות והסעדים השונים שנתבקשו בעתירה – לרבות ההבחנה בין סוגיית העסקת העותר במשיב 1 לבין סוגיית שירות המילואים שלו במשיב 1. ואולם כפי שעולה מהודעתו של העותר – בסעיף 109 לכתב ההגנה של המשיבים בבית הדין האזורי לעבודה (להלן: כתב ההגנה ) – טענו המשיבים כי: "עניין שירות המילואים אינו בין העניינים המצויים בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה...".
ככל שהודעת העותר אכן משקפת נאמנה את עמדת המשיבים בכתב ההגנה, מן הראוי היה שהמשיבים ידברו ב"קול אחד", במסגרת ההליכים השונים, בוודאי כאשר כתוצאה מעמדת המשיבים, העותר יכול היה למצוא את עצמו ללא אפשרות גישה לערכאות בכל הנוגע לסוגיית המילואים – במקרה שגם בית משפט זה וגם בית הדין לעבודה היו מקבלים את עמדת המשיבים.
יצויין כי נוכח ההחלטה של בית הדין האזורי לעבודה, לדון בשאלת שירות המילואים, לצד שאלת ההעסקה של העותר – אין בכוונתנו להתייחס כאן ועתה לשאלת הסמכות האמורה לגופה, במיוחד בשים לב לכך שפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה נתון, כאמור, לערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה.
7.
נוכח כל האמור לעיל – העתירה בשלב זה נדחית . בנסיבות העניין, ובשים לב לאמור בפיסקה 6 שלעיל – לא מצאנו ליתן כאן צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח בחשון התשע"ד (22.10.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט