בג"ץ 3947/04 מחמד מוסה קבועה נ. שר הפנים - מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותר, אזרח ישראלי, והעותרת 2, תושבת השטחים לאיחוד משפחות ובבקורת על החלטת המשיב שלא לאשר בקשה זו.

2.העותרים נישאו זה לזו בשנת 1996. ביום 7.10.96 הגישו בני הזוג בקשה לאיחוד משפחות. ביום 18.12.98 נתבקשו העותרים על ידי המשיב להמציא מסמכים רלבנטיים להוכחת מרכז חייהם. ביום 13.1.99 נשלח מכתב נוסף לעותרים מטעם המשיב בו נתבקשו שנית להמציא מסמכים; ביום 25.10.99 נשלחה לעותרים הודעה לפיה בקשתם לאיחוד משפחות נדחתה שכן לא הוכיחו מרכז חיים בישראל. ממועד הודעת הדחייה של הבקשה ועד להגשת עתירה זו לא נתקבלה אצל המשיב פנייה נוספת מטעם העותרים, למעט בקשה לרישום ילד.

3.המשיב טוען כי בנסיבות הענין יש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי בהגשתה, והדין עמו. מאז נתקבלה ההחלטה הדוחה את בקשת בני הזוג לאיחוד משפחות ועד להגשת העתירה חלפו למעלה מארבע שנים. מעבר תקופה כה ארוכה עד להגשת העתירה מונעת אפשרות לברר את טענות העותרים על סמך נתונים עדכניים, ובכללם את עמדותיהם העדכניות של גורמי הבטחון. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות על הסף (בג"צ 6814/01 עודה נ' שר הפנים ; בג"צ 1377/01 חרבאווי מנאל נ'

שר הפנים ; בג"צ 1206/03 זומארי נ' שר הפנים ; בג"צ 11359/03 טאהא נ' שר הפנים). במצב הדברים נכון לעת זו, אין המשיב מטפל בבקשות חדשות לאיחוד משפחות עקב קיומו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003. שאלת חוקיותו של חוק זה תלויה ועומדת עתה בפני בית משפט זה. לאחר הכרעה בסוגיה זו ובכפוף לה, יוכלו העותרים לשקול פנייה למשיב בבקשה חדשה לאיחוד משפחות.

העתירה נדחית על הסף.