בג"ץ 4113/13 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ. שר הפנים

1.

ביום 26.3.2018 ניתן פסק דיננו בעתירה, ובו קבענו כי תוקפו יושעה לתקופה של שנה, על מנת לאפשר הן שהות להתארגנות לרשויות המקומיות הנעזרות בחברות גביה פרטיות, והן מתן אפשרות נוספת לקידום הליכי חקיקה.

2.

כעת מונחת בפנינו בקשה מטעם המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) לדחיית מועד קיומו של פסק הדין בשנה נוספת. ביסוד הבקשה טעמים שונים, ובפרט הטענה כי לנוכח פיזורה של הכנסת אין עוד אפשרות להוסיף ולקדם את הליכי החקיקה בנושא, וכן הטענה לפיה הפסקת פעילותן של חברות הגביה תפגע ברשויות המקומיות המסתייעות בהן. מנגד, העותרת מתנגדת לבקשה וטוענת כי במהלך השנה שחלפה חלה התקדמות מינימלית ביותר בהליכי החקיקה, וכי לא נעשה כל מאמץ מיוחד לקדם את הנושא לנוכח מגבלת הזמנים שנקבעה בפסק דיננו.

3.

ראשית נבהיר כי השיקולים שעניינם קידום הליכי החקיקה נלקחו בחשבון כבר בעת מתן פסק הדין, בהתחשב בכך שבמשך תקופה ארוכה ניתנו למשיבים שמטרתן לאפשר להם לקדם חקיקה שתייתר את ההכרעה בעתירה. במובן זה, איננו סבורים שהטענה לפיה טרם הושלמו הליכי החקיקה מצדיקה את דחיית מועד קיומו של פסק דיננו. אף אין בידינו לקבל את הטענה הנוגעת לפגיעה ברשויות המקומיות המסתייעות כיום בחברות גביה, בשים לב לכך שהשעיית תוקפו של פסק דיננו ניתנה מלכתחילה גם למטרה זו, ועל כן ברי כי הפסקת פעילותן של חברות הגביה אינן נעשית כעת באופן "מיידי", כנטען בבקשה.

4.

מכל מקום, בשים לב לנסיבות המיוחדות שנוצרו עם התפזרות הכנסת ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אנו נעתרים באופן חלקי בלבד לבקשה ודוחים את מועד קיום פסק דיננו בארבעה חודשים, עד ליום 26.7.2019. בהתחשב במועד הבחירות לכנסת, ובשים לב לכך שהליכי החקיקה נמשכים מזה זמן רב, הדבר יאפשר את המשך קידומם לאחר כינונה של הכנסת הנכנסת (ראו והשוו: סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת).