פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4332/04 - א'
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
העותרים:
1. עודה נאנסי
2. ודיע עודה
3. אחמד עודה
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד א' עבידאת
בשם המשיב:
עו"ד מיכל פרידלנדר
פסק-דין
העותרת 1, תושבת האזור והעותר 3, אזרח ירדני, נישאו ביום 29.7.99. על-פי הנטען בעתירה, הגישו השניים מיד לאחר נישואיהם בקשה לאיחוד משפחתם במשרד התיאום האזרחי ברמאללה אך זו לא נענתה. בתחילת חודש מאי 2004 נעצר העותר 3 בעת ששהה שלא כחוק באזור והוצא נגדו צו גירוש. בעתירתם מבקשים העותרים כי נורה למשיב להקפיא את צו הגירוש שהוצא כנגד העותר 3 וליתן טעם מדוע לא תאושר הבקשה לאיחוד משפחות.
מתגובת המדינה לעתירה עולה כי העותר 3 נכנס לאזור ביום 23.3.00 על סמך רישיון ביקור לשלושה חודשים, ומאז פקע הרישיון שוהה הוא באזור ללא רישיון כלשהו. עוד עולה מתגובת המדינה כי במשרדי התיאום והקישור הישראלים לא התקבלה כל בקשה לאיחוד משפחות בעניינו של העותר עד לחודש ספטמבר 2000, המועד בו הפסיקה מדינת ישראל לקבל בקשות לאיחוד משפחות בתחומי האזור, כפי שהוסדר עד אז בהסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית.
לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המדינה לה, שוכנענו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת העדר עילה חוקית להתערבות בית משפט זה בהחלטת המשיב. סעיף 28(11) לתוספת הראשונה לנספח האזרחי להסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית (כתבי אמנה 1071, כרך 33, בעמ' 215) קובע כי הסמכות ושיקול הדעת ביחס להעברת בקשות לאיחוד משפחות בתחומי האזור לידי הצד הישראלי נתונים לרשות הפלסטינית, והיא המחליטה אם להעניק היתר לישיבת קבע, בכפוף לאישורה של מדינת ישראל. לאור המצב המדיני-בטחוני השורר באזורנו מאז ספטמבר 2000, הושבתה פעילות מנגנון זה שהיה קבוע בסעיף ואין מועברות על-ידי הרשות בקשות לאיחוד משפחות בשטחי האזור. מכל מקום, גם אם הוגשה בקשה כאמור לרשות הפלסטינית עובר לספטמבר 2000, כפי שטוענים העותרים, הרי שבקשה כזו לא נמסרה לאישור השלטונות בישראל, ממילא לא יכול היה המשיב לטפל בעניינם של העותרים ולכן לא הונח יסוד להתערבותנו בהחלטה לגרש את העותר 3 מהארץ.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, כ"ט באייר
התשס"ד (20.5.2004).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט ת