בג"ץ 4380-22 בג"ץ 4380-22

1.לפניי בקשה לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), לעיון בעתירה שבכותרת, על צרופותיה. עניינה של עתירה זו בהחלטת המשיבים 3-1 שלא להתיר את רישומו של דגם עגורן מסוים, אותו מבקשת העותרת לייבא לישראל, בפנקס דגמי העגורנים. העותרת הביעה התנגדותה לעיון המבוקש, ואילו המשיבים 3-1 אינם מתנגדים לו. המשיב 4 טוען כי הוא מנוע מלתת הסכמתו לעיון במסמכים שיצאו תחת ידו וצורפו לעתירה, כל עוד לא ניתנה לכך הסכמת העותרת, וזאת לנוכח מחויבותו לשמירת סודיות המידע של לקוחותיו.

2.על פי האמור בבקשה, מבקשת העיון היא חברה העוסקת בתחום עגורני הצריח. לדבריה, העיון בעתירה דרוש לה הואיל ויש לה ענין בהיבטים הנוגעים לרגולציה של ענף עגורני הצריח, ומאחר שהיא בוחנת אפשרות להגיש עתירה "בנושאים דומים, מקבילים ו/או משיקים, וזאת לאור ניסיון ביחס לכשלים ולבלמים מהותיים בהליכי קבלת אישור ייבוא עגורנים וקבלת אישורי רישום דגם על-ידי מעבדה מאושרת (בלעדית) במכון התקנים...".

3.העותרת מתנגדת לבקשת העיון מן הטעם שמבקשת העיון היא מתחרה עסקית שלה, ובשל כך שהעתירה ונספחיה כוללים, לטענתה, סודות מסחריים ועסקיים שלה ושל צדדים שלישיים. בהקשר זה, טוענת העותרת כי מבקשת העיון אינה אך מתחרה עסקית "רגילה" שלה, אלא כזו אשר פעלה מול המשיבים בניסיון לסכל את רישומו של דגם העגורן מושא העתירה. לחלופין, טוענת העותרת כי יש להתיר עיון בעתירה בלבד "כשהיא מושחרת בחלקים הרלוונטיים", ובמספר נספחים מצומצם בלבד.

4.העותרת נתבקשה, על פי החלטתו של בית משפט זה מיום 15.11.2022, להבהיר מהם אותם "חלקים רלוונטיים" בכתב העתירה, אותם היא מבקשת לחסות. במענה לכך הגישה העותרת עותק מן העתירה ונספחיה, כשהוא מושחר בחלקים נרחבים. לטענת העותרת, אותם חלקים נוגעים להתנהלותה אל מול המשיבים ושותפיה העסקיים, וכוללים פניות שנשלחו אליהם מטעמה. השחרת חלקים אלו נועדה, לדבריה, "למזער את הנזקים העלולים להיגרם [לה] כתוצאה ממתן זכות עיון למבקשת".

5.לאחר שעיינתי בבקשת העיון ובתגובות המשיבים, כמו גם בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

6.המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין, מצויה בתקנה 4 לתקנות העיון. תקנה זו מתווה שלושה שלבים לבחינה כאמור: בשלב הראשון – נבחן האם קיים איסור שבדין לעיון בחומר המבוקש; בשלב השני – נבחנת השאלה האם העיון מוצדק. נקודת המוצא בשלב זה היא כי יש להיעתר לבקשת העיון, וזאת על רקע ההכרה במעמדו של עיקרון פומביות הדיון (בג"ץ 1836/14 נאור נ' הוועדה לחלוקת מכסות לייבוא בפטור ממכס (16.11.2014) (להלן: עניין נאור); בג"ץ 8935/14 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (25.3.2015) (להלן: עניין חברת החשמל) ; בג"ץ 4368/20 סלקום ישראל בע"מ נ' שר התקשורת, פסקה 3 (9.11.2020) (להלן: עניין סלקום)). לפיכך, ככל שאחד מבעלי הדין מתנגד לעיון, מוטל עליו הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילתו. בתוך כך, עליו לספק הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם לו כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, ואין די בהקשר זה בטענות כלליות (ראו: בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (20.6.2017) והאסמכתאות המאוזכרות שם); בשלב השלישי – נדרש בית המשפט לאזן בין הגשמת מטרת העיון לבין הזכויות והאינטרסים של בעלי הדין השונים, כמו גם של צדדים שלישיים והציבור בכללותו. בתוך כך, רשאי בית המשפט להגביל את היקף העיון או לקבוע תנאים ליישומו (תקנות 4(ד), (ו) לתקנות העיון. ראו גם: בג"ץ 5143/11 פינק נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (1.1.2015); בג"ץ 2475/17 דובק בע"מ נ' שר הבריאות, פסקה 2 (29.12.2017)).

7.יישום אמות מידה אלה בענייננו מוביל לקבלת הבקשה באופן חלקי, כך שיותר למבקשת לעיין בכתב העתירה, למעט נספחיה. ראשית, לא קיים כל איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. אשר להצדקת העיון, סבורני כי נימוקי הבקשה צולחים את נטל ההנמקה הקל יחסית המוטל על כתפי מבקשת העיון, וזאת בשים לב לכך שעסקינן בהליך פומבי המתנהל בדלתיים פתוחות. מנגד, לא מצאתי בטענות העותרת טעם של ממש שיש בו כדי להצדיק את התנגדותה הגורפת לעיון בעתירה. אכן, ככלל, טענת בעל דין כי העיון עלול לחשוף מידע מסחרי ומקצועי עשויה להוות שיקול משמעותי באיזון הנדרש בהחלטה על התרת עיון וקביעת היקפו, וזאת ביתר שאת כאשר מבקש העיון הינו מתחרה עסקי של בעל הדין, כבענייננו (רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 10 (29.8.2013); עניין נאור; עניין סלקום, פסקה 4). עם זאת, על טענה לקיומו של סוד מסחרי כאמור להיות טענה קונקרטית וממוקדת, ואין די בהקשר זה באמירות כלליות. ויצוין, כי לא כל נתון או אמירה הקשורים לפעילות עסקית של בעל דין עולים כדי "סוד מסחרי" (ראו והשוו: עניין חברת החשמל, פסקה 3; בג"ץ 9609/16 התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, פסקה 4 (16.10.2017)). בענייננו, טענות העותרת לקיומו של מידע עסקי וסודות מסחריים בכתב העתירה ובנספחיה, כמו גם לפגיעה העלולה להיגרם לה ככלל שיותר העיון, הועלו באורח כוללני ומבלי שפורטו נימוקים קונקרטיים העשויים להצדיק את בקשתה לחיסוים של חלקים נרחבים מכתב העתירה. זאת בפרט שעה שהעותרת פעלה מלכתחילה להשחרת חלקים בנספחי העתירה המכילים, לשיטתה, סודות מסחריים (וראו סעיף 54 לכתב העתירה ונספח 7 לעתירה שהושחר "בחלקיו המסחריים"). יוער, כי גם עיון בחלקי העתירה הנרחבים שהושחרו על ידי העותרת, בתגובתה להחלטת בית המשפט מיום 15.11.2022, אינו מאפשר לעמוד על הטעמים לחיסויים.

9.לנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לתכלית הכללית שצוינה בבקשת העיון, סבורני כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהתיר למבקשת לעיין בכתב העתירה, ללא נספחיה.

העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל.

בנסיבות העניין, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ייעשה צו להוצאות.