בג"ץ 2475/17 עמותה לדמוקרטיה מתקדמת נ. שר הבריאות

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת להורות למשיב 1 לסווג מוצר המשווק בישראל על ידי המשיבה 2 ( IQOS ) כמוצר טבק.

המבקשת, דובק בע"מ, הגישה בשעתו עתירה באותו עניין (בג"ץ 2269/17), וביקשה לעיין בתיק שבכותרת בעומדה על הקשר בין העתירות. לבסוף שתי העתירות נמחקו נוכח הודעת המשיב 1 על עמדתו העדכנית בעניין (העתירה שבכותרת נמחקה לפני שהוגשה בקשת העיון ואילו עתירתה של המבקשת נמחקה לאחר הגשתה).

העותרת וכן המשיב 1 אינם מתנגדים לעיון המבוקש ואילו המשיבה 2 מתנגדת לעיון, וזאת משני טעמים. ראשית טוענת המשיבה 2 כי הטעם שבבסיס הבקשה התאיין נוכח מחיקת העתירה שהגישה המבקשת; ושנית נטען כי המבקשת היא מתחרה עסקית של המשיבה 2 וכי התגובה שהגישה לעתירה כוללת מהלכים ושיקולים עסקיים וכן נתונים לגבי יכולות מסחריות הקשורות בשיווק המוצר נשוא העתירה, וכי "התגובה בכללותה מתייחסת לתפיסות המשיבה באשר למוצר חדשני זה".

2.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר שלפניי החלטתי להיעתר לבקשה.

הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע , פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). בפסיקה הודגש בהקשר זה כי נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, כי על המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו, וכי עליו להעלות בהקשר זה טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, ואין די בהקשר זה בטענות כלליות (ראו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקאות 24-26 (8.10.2009); בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר

(22.8.2005) (להלן: עניין רוזנבאום ); ע"א 3976/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ קבוצת כרמלטון בע"מ

(25.10.2004)).

יחד עם זאת, זכות העיון, ככל זכות אחרת, אינה זכות מוחלטת. לפיכך כאשר קיים איסור בדין על חשיפת חומרים שבתיק אין לאפשר עיון. כמו כן, מקום בו בעלי הדין טוענים לפגיעה באינטרס ממשי הטעון הגנה יש לאזן בין האינטרסים משני צידי המתרס (ראו גם הוראת תקנה 4(ו) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), תשס"ג-2003).

יישומה של פסיקה זו על ענייננו מוביל לטעמי לקבלת הבקשה.

תחילה אזכיר כי ההליך התנהל בדלתיים פתוחות ולא הוטל חסיון עליו או על מסמכים שבתיק.

לעניין הטעם שבבסיס בקשת העיון - המבקשת אמנם הגישה את בקשת העיון על רקע העתירה שהוגשה על ידה באותו עניין, ועתירה זו, כמו גם העתירה שבכותרת, נמחקו לאחר שהמשיב 1 הודיע על מדיניותו העדכנית. אולם עת נמחקה העתירה מטעמה הבהירה המבקשת כי היא עומדת על בקשת העיון (כעולה מפסק הדין שניתן בעתירה, פסק דין מיום 3.7.2017), כלומר הבהירה כי אין במחיקת העתירה מטעמה כדי לייתר את עניינה בסוגיה שבמוקד העתירות. כמו כן בתשובה לתגובה שהגישה הבהירה המבקשת כי אכן הטיפול והעיסוק בעניין לא הסתיים, ובבקשה למתן החלטה שהגישה המבקשת היא אף עדכנה כי העותרת שבה והגישה עתירה בעניין כיוון שהחיקוקים הרלבנטיים טרם נחתמו. הסוגיה שבמוקד העתירה לא הגיעה אפוא לכלל סיום, ומכאן ההנחה כי למשיבה 2 - אשר כבר הגישה עתירה מטעמה בנושא - עניין בו כבעבר (למרות מחיקת העתירה מטעמה). אעיר בהקשר זה גם אם הטעם שבבסיס הבקשה המקורית השתנה קמעא בשל מחיקת עתירת המבקשת, איני סבורה כי בנסיבות העניין הקונקרטיות יש בכך להוביל לדחיית הבקשה, כטענת המשיבה 2, שכן במהות הדברים הטעם נותר בעינו והוא עניינה של המבקשת באופן סיווג המוצר שבמוקד העתירה. עניינה זה לא השתנה בעקבות מחיקת עתירתה, ובנסיבות העניין סבורה אני כי די בכך כדי להרים את הנטל הקל המוטל על המבקש לעיין בתיקי בית המשפט.

מן הצד השני של המתרס - המשיבה 2 לא הרימה את הנטל להוכיח כי אין להתיר עיון בתיק (וודאי שלא בכל המסמכים שבו, כגישתה). יצוין בהקשר זה כי בהחלטה בה התבקשה תגובת המשיבה 2 הפניתי להחלטה בעניין רוזנבאום וציינתי כי אם המשיבה 2 מתנגדת לעיון עליה להצביע על מסמכים ספציפיים בהם אין לגישתה להתיר עיון. במענה לכך טוענת המשיבה 2 כי ההלכה בעניין רוזנבאום רלבנטית לעתירה בעלת "אופי ציבורי מובהק" וכי נקודת האיזון שנקבעה בה אינה רלבנטית לענייננו. ואולם טענתה זו של המשיבה 2 עומדת בניגוד לפסיקה הנוהגת אשר לפיה בעל דין המתנגד לעיון בתיק בית המשפט נדרש להצביע על מסמכים או סעיפים קונקרטיים העשויים לפגוע באינטרס לגיטימי שלו, וזאת בכל תיק בית משפט (ראו למשל: בג"ץ 8935/14 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' ממשלת ישראל (25.3.2015) (להלן: עניין חברת החשמל ); רע"א 1296/12 מדינת ישראל נ' כתבן (3.9.2013); בג"ץ 8621/12 טיב תשלובת טכסטיל (1969) בע"מ נ' שר האוצר (3.1.2013); ע"א 9927/06 לוי לביאב, עו"ד נ' מדינת ישראל (26.10.2008); דנ"פ 7005/12 בר עידן ייצור ופתוח בע"מ נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה שקמים (14.4.2016) והדוגמאות רבות). דהיינו, טענה לפגיעה בפרטיות או בסוד מסחרי - טענה אשר בהחלט עשויה במקרים מתאימים להצדיק מניעה של עיון בתיק או בחלקו - צריך שתהיה טענה קונקרטית וממוקדת ולא טענה כוללנית ובעלמא, ועוד אציין כי לא כל נתון או אמירה הקשורים לפעילות עסקית של בעל דין עולים כדי "סוד מסחרי" (ראו והשוו: עניין חברת החשמל , פסקה 3; בג"ץ 9609/16 התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר , פסקה 4 (16.10.2017)).

במקרה הנוכחי המשיבה 2 לא הפנתה לנספחים הכוללים מידע עסקי או סוד מסחרי אשר יש לחסותם, אלא הפנתה למספר פסקאות בתגובה שהגישה (מה שמלמד שבכל מקרה אין מקום למנוע את העיון במלואו, ולכל היותר ניתן היה לטעון לחסיון חלקי). מכל מקום עיינתי באותן פסקאות ולא מצאתי כי הן כוללות סוד מסחרי-מקצועי המצדיק לחסותן (מה גם שמטיעוני הצדדים עולה כי בידי המבקשת מצוי עותק של התגובה שהגישה המשיבה 2, ללא נספחיה).

הנה כי כן, מסקנתי היא כי יש להתיר את עיונה של המבקשת בתיק, ובקשתה מתקבלת אפוא.

העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.