בג"ץ 5298/17 פלוני נ. פרקליטות מחוז מרכז

השופט ע' פוגלמן :

העתירה שלפנינו מכוונת – בנקודת הזמן הנוכחית – להחלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו לקבל את המלצת שירות המבחן, לבטל את הרשעת המשיב 4 שהורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי בן משפחה (עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בנסיבות סעיף 379 לחוק זה), ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות, צו מבחן למשך שנה, ופיצוי לנפגע העבירה – כמפורט בפסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא צ' עוזיאל ) מיום 2.7.2017. להלן תמצית הנתונים הצריכה לעניין.

1.

תחילתה של הפרשה שלפנינו בתלונה שהגיש העותר 2 נגד אביו, הוא המשיב 4, בגין אירועי אלימות. ביום 16.9.2014 (בעקבות קבלת ערר שהגיש העותר) הוגש נגד המשיב 4 כתב אישום בגין תקיפת קטין על ידי בן משפחה (ריבוי מקרים). לאחר קיומן של מספר ישיבות – ובעקבות הערות בית המשפט (במותבים שונים) – הגיעו הפרקליטות והמשיב 4 להסדר טיעון שבגדרו הודה האחרון בכך ש"במהלך תקופה של מספר חודשים שקדמה ליום 6.3.05 או בסמוך לכך במספר הזדמנויות, בבית מגורי המשפחה, תקף הנאשם [המשיב 4 – ע' פ'] שלא כדין את בנו הקטין א', בהיותו אחראי עליו בכך שדחף אותו והכה אותו בידו ובישבנו". יוער כי העותר 2 ובני משפחתו הביעו התנגדות להסדר הטיעון עוד בשלב עריכתו. בהמשך לכך, ביום 5.10.2016 הודה המשיב בכתב האישום המתוקן ובית המשפט הרשיע אותו לפי הודאתו. התיק נדחה לטיעונים לעונש. עניינו של המשיב הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר, ולעותר 2 הובהר כי באפשרותו להעביר תצהיר נפגע עבירה.

2.

בסופה של בחינה בא שירות המבחן בהמלצה בתסקיר על צו מבחן ועל שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. בתום בחינה של התסקיר והחומר המצוי בתיק החליטה הפרקליטות לאמץ את המלצת שירות המבחן. העותר 2 עודכן על אודות עמדה זו, ואף השיג עליה. משהפרקליטות החליטה שלא לשנות את עמדתה העונשית, חרף התנגדות העותר 2, הוגשה עתירה לבית משפט זה והתבקשה על ידי העותר דחיית הדיון בבית משפט השלום שהיה קבוע ליום 2.7.2017. הפרקליטות לא התנגדה לבקשת הדחייה. בית המשפט ראה לדחות את הבקשה ולהמשיך בדיון. כפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט, נימוקי התנגדותו של העותר 2 הוצגו לפניו, ונשקלו על ידו. לגוף העניין אימץ בית המשפט את עמדת הצדדים. זאת, בשל הטעמים המצטברים הבאים: העבירות הן משנת 2005 ומאז לא הורשע המשיב 4 בעבירות דומות או אחרות; שירות המבחן התרשם מלקיחת אחריות ומהפחתה בסיכון; המשיב 4 משתתף בטיפול ומביע רצון להמשיך בו; וכמו כן אופי התקיפה אינו ברף גבוה של חומרה. בנתון לכך נפסק אפוא כי המשיב 4 לא יורשע בדין; וכי יוטל עליו שירות לתועלת הציבור, צו מבחן ופיצוי לעותר 2.

בעקבות הכרעת בית משפט השלום, התבקש תיקון העתירה דנן, לרבות מתן סעד שיורה לפרקליטות להגיש ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, וניתן בהסכמה צו ארעי המקפיא את מניין הימים להגשת ערעור על פסק הדין.

3.

העותרים תוקפים את הכרעת בית המשפט, וטוענים כי לא היה מקום להימנע מהרשעה. במסגרת זו תוקפים העותרים הן את שיקול הדעת הפגום – לטענתם – של הפרקליטות, הן פגמים שנפלו בהכרעה לגופה, שאינה תואמת – להשקפתם – את פסיקת בית המשפט אשר למקרים שבהם ניתן להשלים את ההליך בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. הפרקליטות עמדה על תהליך קבלת ההחלטות המפורט בעניינו של העותר, ולהשקפתה אין עילה להתערב בהחלטותיה ובהכרעתו של בית משפט השלום. המשיב 4 מצטרף לעמדת הפרקליטות בהתייחס לסעדים המבוקשים.

4.

לאחר ששמענו טיעון מפורט ומנומק מטעם הצדדים לא מצאנו עילה להתערבותנו. בנקודת הזמן הנוכחית, ניצבים אנו לפני הכרעתו של בית משפט השלום בהליך הפלילי, כאשר כפי שהתבהר במהלך הדיון המשיב השלים את ביצוע החלק הארי של השל"צ, וכפי שציינה לפנינו בדיון גב' וייס משירות המבחן, עשה זאת בהצלחה יתירה, ואף הפיצוי שהושת עליו שולם. אם כן, בשלב זה ניצבים אנו לאחר סיום ההליך הפלילי בערכאה הדיונית. כידוע בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטותיהם של בתי משפט מוסמכים, למעט מקרים חריגים שבחריגים – מקום שבו מדובר בשאלה שבסמכות היורדת לשורשו של ענין ( בג"ץ 188/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 2 (12.1.2017); בג"ץ 7247/17 ועד הורי בית הספר "דאר אל מערפה" נ' נפתלי בנט שר החינוך (17.9.2017)). לכך יש להוסיף כי בנקודת הזמן הנוכחית – לאחר סיום ההליכים הפליליים – עומד למשיב 4 אינטרס הסתמכות (השוו בג"ץ 1571/14 מואטי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 15 (14.5.2014); בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 22 (19.9.2012)). גם אם נניח – לטובת העותרים לצורך הדיון – כי אין מניעה במקרה מתאים להורות לפרקליטות להגיש ערעור על פסק דינה של הערכאה הראשונה, הרי ברי כי הדבר ייעשה – אם בכלל – בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, ולא במקרה שבו ההכרעה היא פועל יוצא של קבלת עמדת הצדדים והמלצת שירות המבחן.

5.

מובן כי משאין אנו יושבים כערכאת ערעור על הכרעת בית משפט השלום בהליך הפלילי, אין אנו נדרשים לחוות דעה באשר לגופה של החלטה. מכל מקום נראה על פני הדברים כי ההליך התנהל בצורה תקינה, נשקלה עמדתו של נפגע העבירה, וניתן משקל מתאים להמלצת שירות המבחן ולעמדת הצדדים, כפי שעולה מהחלטתו המנומקת של בית משפט השלום. הדברים יפים גם לשלב שקדם להכרעת בית המשפט. בהינתן היקף שיקול הדעת המוקנה לרשויות התביעה, כמפורט בהלכה הפסוקה, לא מצאנו כי הפעלת שיקול הדעת מגלה עילה להתערבותנו. נזכיר כי עמדתו של נפגע העבירה היא אך שיקול אחד מבין המכלול שעליו מופקדת הפרקליטות ואין היא מחויבת לאמצו ( בג"ץ 5961/07 פלונית נ' פרקליט המדינה , פ"ד סב(3) 206, 221 (2007)).

טרם חתימת הדברים, נוסיף ונאמר כי שמענו ברב קשב את טענותיהם של כלל הצדדים המעורבים, וכי מהלך הדיון בעתירה חשף מערכת יחסים מורכבת בין בני המשפחה, ובכלל זה עם בת קטינה נוספת שלה טענות כנגד העותרים האחרים. סברנו כי יש להיזהר מכך שהדיון בעתירה ישמש זירה נוספת להתדיינות בין הצדדים, גם בשל עניינים שעליהם כלל לא נס ב כתב האישום.

בהיעדר עילה להתערבותנו, אנו דוחים אפוא את העתירה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.