בג"ץ 5326/07 מרדכי שטרנליכט נ. בנק איגוד לישראל בע''מ

השופט א' רובינשטיין :

א.

העותר הועסק אצל המשיב במשך חמישה חודשים בסוף שנות השבעים. בשנת 2004 הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בה ביקש לחייב את המשיב לשלם לו את משכורת חודש פברואר 1979, וכן יתרת קופת גמל בסכום משוער של 520 ש"ח. ביום 21.3.05 קיבל בית הדין חלקית את בקשת המשיב (בש"א 7010/04), והורה על דחיית תביעת השכר עקב התיישנות. טענת ההתיישנות לגבי יתרת קופת הגמל נדחתה בשל הודאה חלקית של המשיב בזכות (החלטת השופטת נטע רות ונציגי

הציבור אופק ואלדר). העותר איחר את המועד להגשת ערעור על דחיית תביעת השכר, ובקשתו להארכת מועד (בש"א (בית הדין הארצי) 557/05) נדחתה ביום 15.7.05 על-ידי הרשמת גליקסמן. ביום 3.7.06 קיבל בית הדין האזורי (השופט ד"ר לובוצקי ונציג הציבור וגנר) את התביעה ביחס לקופת הגמל, וחייב את המשיב לשלם לעותר 500 ש"ח (ע"ב 7684/04). ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי (ע"ע 479/06), נדחה ביום 8.1.07 על-ידי השופטים רבינוביץ, צור ווירט-לבנה ונציגי הציבור קרא ושגב. בעתירה שלפנינו טען העותר - ללא פירוט - כי ההחלטות ופסקי הדין שגויים. עוד נטען, תוך ניסוחים בוטים, כי אחד ההרכבים שדן בעניינו נטל ר"ל שוחד, ושהרכב אחר לעג לו ודחה את ערעורו באופן שרירותי.

ב.

אין מקום להיעתר לעתירה. לעיצומם של דברים, ידועה ההלכה כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810; בג"צ 10392/06 חסון נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם); בג"צ 831/06 צדוק נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם)), ובמקרה דנן אין העתירה מגלה כל טענה של ממש המצדיקה התערבותנו. נכללות בה האשמות מצערות, חמורות וחסרות בסיס כלפי הערכאות שדנו בעניינו של העותר, שאין בהן כל ממש, כל כולן לשון הרע, והן נדחות מכל וכל. זאת, אף בהינתן טענות העותר לגבי מצב בריאותו, בלא שנפרט.

ג.

לא נוכל, כאמור, להיעתר לעתירה, והיא נדחית על הסף.