בג"ץ 5583-24 בג"ץ 5583-24

לאחר עיון בבקשת המבקשת (והמשיבה 5 בבג"ץ 5869/24) להצטרף להליך כעותרת, מצאתי כי דין הבקשה – להידחות, מחמת השיהוי שבו לקתה (ראו, למשל: בג"ץ 1711/24 התנועה למען איכות השלטון נ' שר המשפטים (15.7.2024)).

מדברי המבקשת עולה, כי אף היא מכירה בכך שמדובר בעתירה המוגשת "באיחור", כאשר עקרונית היה מקום להקנות ל"טענת משיבי המדינה לשיהוי [...] משקל רב"; ואולם, במענה לאמור, מנסה המבקשת להיאחז בכך ש"ממילא תלויות ועומדות שתי עתירות" בנושא, ומכאן, לדבריה, ש"לא יהיה בהארכת מועד להגשת עתירה מטע[מה] ואישור להצטרפותה כעותרת [...] כדי לגרום לעיכוב מהותי בבירור העתירות". אין בידי לקבל את הטענה. ראשית, נדרש היה להציג גם הסבר להשתהותה של המבקשת, וכזה – לא הוצג (בג"ץ 2252/12 המועצה המקומית ינוח-ג'ת נ' שר האוצר, פסקה 1 (18.3.2012)). כמו כן, נראה כי בניגוד לדברי המבקשת, קבלת הבקשה, לאחר שהוגשו זה מכבר תגובותיהם המקדמיות של המשיבים, וכאשר בפי המבקשת טענות הפותחות חזיתות חדשות – תוביל לסרבול ולהארכת ההתדיינות (ראו: בג"ץ 6812/23 שובר נ' הוועדה לתשתיות לאומיות, פסקה 2 (29.7.2024)). בהינתן האמור, ובשים לב גם למעורבותה של המבקשת בהליכי התכנון שאותם רצונה לתקוף בעתירה, לרבות באמצעות עתירה קודמת שנדחתה (בג"ץ 2188/20) – סבורני, כי הבקשה לוקה הן בשיהוי סובייקטיבי, הן בשיהוי אובייקטיבי, ועל כן, דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

המבקשת תישא בהוצאות משיבי המדינה, בסך של 1,000 ₪.