בג"ץ 5840/15 אלון לוי נ. צבא הגנה לישראל

השופט צ' זילברטל:

במוקד עתירה זו אירועים שלטענת העותר התרחשו בעת החזקתו במעצר על-ידי המשטרה הצבאית ימים ספורים לפני הגשתה.

ראשיתם של האירועים בהתייצבותו של העותר ביום 27.8.2015 בבסיס ענתות, ובמעצרו על רקע היעדרותו משירות מילואים שלא כדין. הליך משמעתי בעניינו של העותר התקיים ביום 28.8.2015, ובמסגרתו הודה העותר במיוחס לו והוטל עליו עונש של 20 ימי מחבוש על תנאי למשך שנתיים.

העותר מתאר בעתירתו, בפירוט רב ביותר, את מסכת האירועים החל מהתייצבותו ועד לשחרורו ממעצר. לטענת העותר, התנהגותם של המעורבים במעצרו הביאה לסיכון חייו, לאחר שלא ניתן לו הטיפול הנדרש נוכח מחלת הסכרת בה הוא חולה. העותר מבקש בעתירה מספר סעדים, ובהם - כי יינקטו הליכים פליליים ומשמעתיים נגד המעורבים במעצרו; כי חיל הרפואה ייזמן את העותר לבדיקה מקיפה להערכת הנזק שלטענתו נגרם לו בעקבות המעצר; כי חיל הרפואה יחויב להחזיק במלאי אינסולין בהתאם לאחוז החולים בסכרת מקרב חיילי צה"ל; כי ייאסר על רופאים צבאיים לתת חוות דעת מבלי שביצעו את בדיקת הכשירות בעצמם; כי ימונה גוף חקירה לידיו תעביר משטרת ישראל את הנתונים הנוגעים לעותר; ושתינתן הוראה לפרקליט הצבאי הראשי לתקן את פרטי הרשעתו של העותר עקב אי דיוק בספירת הימים בהם נעדר שלא כדין. יוער, כי העתירה נושאת את הכותרת "עתירה לצו על תנאי וצו ביניים" אך נעלם מהעין מהו הסעד המבוקש במסגרת צו הביניים.

דין העתירה להידחות על הסף.

העותר, המייצג את עצמו, כלל בכתב העתירה פרטים רבים ביותר, שחלקם הגדול אינו רלבנטי לעתירה עצמה, מה שהקשה על הבנת הטענות. העתירה כוללת לאורך עשרת עמודיה פירוט עובדתי רב מהנדרש, שרובו אינו נוגע לסעדים המבוקשים. מטענות העותר, המופנות הן כלפי גופים שונים והן כלפי יחידים שבהם נתקל העותר במהלך שהותו בת היממה במעצר, קשה להבין מהן העילות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. העותר כורך בעתירתו עניינים שונים שאין ביניהם קשר ואינם ראויים להיכלל בצוותא חדא בכתב עתירה אחד. כך, למשל, מבקש העותר כי יתנהלו הליכי חקירה פליליים או משמעתיים נגד המעורבים במעצרו ובצד זאת הוא עותר לתיקון הרשעתו (מה שניתן, אם בכלל, לעשות במסגרת הליכי השגה הקבועים בדין המשמעתי הצבאי) ואף תוקף נהלים של חיל הרפואה בצה"ל. מדובר בנושאים שונים וצירופם יחד בכתב עתירה אחד מצדיק סילוקו על הסף רק מטעם זה (בג"ץ 7331/12 שמיר נ' רשות האכיפה (11.12.2012)).

למעלה מכך, וזה העיקר, יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים והיעדר פנייה מוקדמת לרשויות המוסמכות. דרכו של העותר אצה לו, ובטרם פנה למי מהרשויות המוזכרות בעתירתו, או שהוא מבקש כלפיהן סעדים, כבר הונחה העתירה לפתחו של בית משפט זה, מיד בתום האירועים העומדים ביסודה, כשניכר שחמתו של העותר בוערת בקרבו. אכן, דלתו של בית המשפט הגבוה לצדק פתוחה בפניי עותר המעוניין להלין על רשות מרשויות המדינה, אך בדרכו לבית משפט זה על העותר להישמע לשלטי ההכוונה, המורים לו אנה לפנות, ואל מי לפנות, בטרם יגיע לפתחו של בית המשפט, שככלל אינו אמור להיות הגורם הראשון שאליו מופנות הטענות. בית המשפט הגבוה לצדק מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתו את מעשי המנהל והרשויות השונות, אך תחילה יש למצות את ההליכים במסלולים השונים הקבועים בדין. העותר במקרה דנא החל את מסעו מסופה של הדרך, בפנייה ישירה אל בית משפט זה, ונמצא כי העתירה הוגשה טרם זמנה ומבלי שהעותר ימצה תחילה את ההליכים השונים בקשר עם כל אחד מהעניינים שנכללו בעתירה (ראו: בג"ץ 2102/11 כריש נ' היועץ המשפטי לממשלה (15.3.2011) והאסמכתאות המצויות שם).

לא נותר אלא להפנות את העותר לתגובה מטעם המשיבים, שבה מפרטת המדינה, מעבר לנדרש וכמחווה כלפי העותר, את הגופים אליהם יכול העותר לפנות, וכן את פרטי ההתקשרות עם אותם הגופים.

נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.