בג"ץ 7331/12 גיא שמיר נ. רשות האכיפה

השופט צ' זילברטל:

עתירה למתן צו על תנאי בה מבקש העותר, כי נורה למשיבה 1, רשות האכיפה והגבייה (להלן: רשות האכיפה ), לנמק: (1) מדוע לא תמנע מהוספת שכר טרחת עורך דין "באורח אוטומאטי" בעת גביית חובות; זאת עד אשר תקבל לשכת עורכי הדין מהרשות להגבלים עסקיים אישורים מתאימים לכך; (2) מדוע שבקשות הנוגעות לחייבים לא תשלחנה אליהם באמצעות הדואר האלקטרוני או באמצעות מערכת שליחת הודעות המופעלת על-ידי דואר ישראל ( ipost ); (3) מדוע לא תבטל רשות האכיפה את החובה לאשר תצהיר על-ידי עורך דין, ותחת זאת תבטל לחלוטין את חובת התצהיר או לחלופין תאפשר לאשרו בפני פקידי דואר.

דין העתירה להידחות על הסף. עיון בעתירה מעלה, כי העותר לא הקדים פנייה למי מן המשיבים בטרם פנה לבית משפט זה. על העותר למצות הליכים בפני הרשויות המוסמכות, וליתן להן הזדמנות לבחון את טענותיו - זאת טרם פנייתו לבית משפט זה. בפסיקה הודגש, כי משוכת "מיצוי ההליכים" איננה בגדר תנאי "טכני":

"הרעיון הניצב בבסיסו הוא כי הידברות ישירה עם הרשות המוסמכת, עשויה לפתור את המחלוקת בין הצדדים ולייתר את הצורך בהתדיינות בין כתלי בית המשפט. לעיתים תשתכנע הרשות בצדקתו של הפונה אליה. לעיתים ישתכנע הוא בצדקת הרשות. עתירה לערכאות לעולם תהא מוצא אחרון. יתרה מכך, הפנייה לרשות – והתשובה המנומקת המתקבלת בעקבות כך – מאפשרת בהמשך לבית-המשפט לבחון את שיקול הדעת המנהלי שהופעל, ולקיים ביקורת שיפוטית. אף אין זה ראוי כי בית-המשפט יפעל לפני שניתנה לרשות הזדמנות להפעיל סמכותה ולגבש עמדתה בנושא השנוי במחלוקת" (בג"ץ 4934/08 מלכית נ' ראש ממשלת ישראל

(לא פורסם, 25.6.2008) השופט א' לוי ).

בענייננו, אף אם סבור העותר, כי מדובר "בעתירה ציבורית" וחשובה, אין בכך כדי לפטור אותו מחובת מיצוי ההליכים אל מול המשיבים, בין היתר, מן הטעמים שפורטו לעיל. אין מקום לפנות לראשונה לרשות במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. ההליך המשפטי נדרש מקום שנוצרת מחלוקת עם הרשות המינהלית שלא ניתן ליישבה ללא התערבות מערכת המשפט. מחלוקת זו עדיין לא באה לעולם משהעותר לא פנה תחילה לרשות המינהלית, לא שטח בפניה את השגותיו על אופן פעולתה ולא איפשר לה לשקול את השגותיו. משלא עשה כן - דין עתירתו להידחות על הסף.

מעבר לכך, העתירה מנוסחת באופן כללי וגורף, והיא חסרה תשתית עובדתית מספקת, אשר בהיעדרה יש קושי להידרש לטענות המועלות בה, כך, למשל, טענת העותר, כי "המשיבה 1 [רשות האכיפה - צ.ז] מוסיפה שכר טרחת עו"ד באורח אוטומטי לחובות, ומנפחת אותם במידה בלתי פרופורציונאלית ... " נטענה באופן כללי ללא כל תשתית עובדתית תומכת. העתירה גם לא נתמכה בתצהיר, כנדרש בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984.

עוד יוער, כי, כעולה מהמפורט לעיל, העותר כורך בעתירתו עניינים שונים, שככל שניתן להבין מהעתירה, נסמכים על תשתיות משפטיות ועובדתיות שונות ומעוררים מערכות שונות של שיקולים. גם אם יש הצדקה לברר עניינים אלה וגם אם רשות האכיפה מעורבת בדרך זו או אחרת בכל סעיפי העתירה - אין זה ברור שניתן להביאם במסגרת עתירה אחת (ראו: בג"ץ 4363/07 יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.9.2007); בג"ץ 6190/05 יטיב נ' ראש הממשלה אריאל שרון (לא פורסם, 15.8.2005)).

כאמור, העתידה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.