פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
6820/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט צ' זילברטל
העותר:
גיא שמיר
נ ג ד
המשיבים:
1. כנסת ישראל
2. הנהלת בתי משפט
3. המכון להשתלמות שופטים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט צ' זילברטל :
עתירה למתן צו על תנאי בה מבקש העותר, כי נורה למשיבה 1 לנמק מדוע "טרם קבעה בחוק כי הוראת סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 לא תחול על יהודים". עוד מבקש העותר, כי נורה למשיבים 2 ו-3 לנמק מדוע הם אינם מכשירים בהשתלמויות את שופטי בתי המשפט לענייני משפחה לנהוג באופן שוויוני וסביר בכל הנוגע לתשלומי מזונות.
לאחר העיון, דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. ראשית, בית משפט זה אינו מורה לכנסת לחוקק חוקים או לתקנם:
"הסוגיה אותה מעלה העותר מסורה למחוקק ... בית משפט זה, כמקובל בתפיסה המעוגנת בהפרדת רשויות, מתרחק מהתערבות בהליכי חקיקה ואין עילה לסטות מעקרון זה במקרה שלפנינו" (בג"ץ 11716/05 פרץ נ' יו"ר הכנסת (לא פורסם, 7.3.2006)).
(ראו גם: בג"ץ 3788/04
אלעזר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.6.2004); בג"ץ 5677/04 עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר (לא פורסם, 16.3.2005)).
אכן, בית משפט זה נדרש לעיתים להפעלת ביקורת על חוקתיותם של דברי חקיקה. בענייננו, החוק לתיקון דיני המשפחה נחקק קודם לחקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (וככל שניתן להבין מהעתירה, טענת העותר היא כי בחוק כרוכה הפלייה פסולה) ועל כן הוא חוסה תחת הגנתו של סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך מעבר לכך, העתירה אינה מפרטת או מצביעה על עילה, שבגינה יש להעמיד את החוק לביקורתו החוקתית של בית משפט זה (השוו: בג"ץ 3734/11 דודיאן נ' כנסת ישראל ,
פסקאות 44-30 (לא פורסם, 15.8.2008)).
באשר לסעד שעניינו "הכשרת" השופטים, הרי שטענה זו נטענה באורח כללי וגורף. כך, למשל, הטענות, לפיהן "בתי המשפט למשפחה מתחרים ביניהם מי יטיל יותר מזונות על הגבר, גם אם אין לו הכנסה ... " או כי "משנה לשנה רף המזונות עולה ועולה ... " נטענו באופן כללי וללא תשתית עובדתית תומכת. יתרה מכך, המשיבים 2 ו-3 אינם מורים לשופטים כיצד לשפוט ולפסוק. ככל שקיימת טענה ספציפית ביחס לפסיקה קונקרטית יש להביאה לדיון במסגרת אחד ממסלולי הביקורת הערעורית הקבועים בחוק, ולא כטענה ערטילאית וכללית המנותקת ממערכת עובדות מסוימת.
לבסוף, העתירה גם לא נתמכה בתצהיר, כנדרש בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (ראו: בג"ץ 7331/12 שמיר נ' רשות האכיפה והגבייה (11.12.2012)). על אף שבכותרת העתירה נרשם שתצהיר יישלח בהמשך, חלפו למעלה משלושה חודשים ממועד הגשת העתירה ולא התבקשה הגשת תצהיר.
כאמור, דין העתירה להידחות על הסף. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"א בטבת התשע"ג (24.12.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט