בג"ץ 4967/16 שלמה קטש נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט צ' זילברטל:

עתירה למתן צו על תנאי בגדרה מבקש העותר שנורה למשיב, היועץ המשפטי לממשלה, להעמיד לדין את שכנתו, שלטענתו ניסתה לרצוח אותו.

1.בפתח הדברים נציין, כי העותר, שאינו מיוצג, הגיש עתירה דומה לבית משפט זה, שנדחתה ביום 29.4.2013 (בג"ץ 9363/12, השופטים ס' ג'ובראן , נ' הנדל ו- צ' זילברטל , להלן: העתירה הקודמת ), בין היתר בשל חוסר מיצוי הליכים ובשל כך שבאותה העת הרשויות המוסמכות טרם קיבלו החלטה בעניינו של העותר. העותר לא ציין בעתירתו הנוכחית את דבר קיומה של העתירה הקודמת, אלא אך ציין כי הגיש בעבר עתירה מינהלית נגד משטרת ישראל, בגדרה ביקש כי שכנתו תועמד לדין ותפצה אותו על הנזק שגרמה לו, לטענתו. עתירה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 14.3.2011 מחמת חוסר סמכות עניינית (עת"ם 57537-11-10, כב' סגנית הנשיא מ' רובינשטיין ).

2.העתירה הנוכחית, בדומה לעתירה הקודמת, כוללת האשמות קשות כנגד שכנתו של העותר, המנסה, לטענתו, להתנקש בחייו. בבסיס העתירה הנוכחית עומדים מספר אירועים של ניסיונות פגיעה נטענים על-ידי שכנתו של העותר – חלקם נכללו גם בעתירתו הקודמת, וחלקם אירעו, לפי הטענה, לאחר הגשתה.

3.עתירתו הנוכחית של העותר מתייחסת לשני אירועי תקיפה נטענים משנת 2011, שהעותר הגיש ביחס אליהם תלונות למשטרה, אשר החליטה בשניהם, בסופו של יום, על סגירת תיק החקירה. עררים שהגיש העותר על החלטות אלו, נדחו. שני אירועים אלו עמדו גם בבסיס העתירה הקודמת, כאשר בעת ההיא העותר היה בשלבים שונים של השגה על ההחלטות בדבר סגירת התיקים. העתירה הנוכחית מתארת גם מספר אירועים נוספים, שלא זכו להתייחסות מספקת, לטענת העותר, מצד המשטרה. מדובר בשורה של אירועים שהאחרון שבהם אירע בחודש מאי השנה. ביחס לאירוע האחרון טוען העותר כי בסמוך לניסיונות הפגיעה הוא ניסה להזעיק את מפקד תחנת משטרת הרצליה, ללא הועיל.

4.דין העתירה להידחות על הסף.

ראשית, עתירתו של העותר אינה נתמכת בתצהיר כנדרש לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984. על כן, העתירה נעדרת בסיס עובדתי או משפטי הנדרש לצורך הדיון בה (ראו: בג"ץ 7331/12 שמיר נ' רשות האכיפה (11.12.2012)) . שנית, בדומה לאופן בו נקט בעתירתו הקודמת, העותר לא צירף לעתירה משיבים נדרשים, ובראשם את שכנתו וכן את משטרת ישראל. בשים לב לסעד המבוקש, קיים הכרח לצרף משיבים אלו ( בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל (24.5.2012)). כבר משני טעמים אלו ניתן היה לדחות את עתירתו של העותר על הסף. עם זאת, ולמעלה מן הדרוש, נתייחס, בקצרה, גם לגופם של דברים.

5.בעיקרו של דבר, טענותיו של העותר מכוונות כלפי שיקול דעתה של הרשות החוקרת בדבר אופן טיפול בחקירה ובדבר החלטה על העמדה לדין. בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות החוקרת בעניינים אלו, והוא לא ייטה להתערב בשיקול דעת זה, אלא במקרים חריגים (ראו בג"ץ 8781/11 פלוני נ' מפקד תחנת משטרת אשדוד (5.4.2012) (להלן: עניין פלוני ) ; בג"ץ 3423/13 סירק נ' משטרת ישראל , פסקה 2 (13.5.2013)). ביחס למקרים בגינם הוגשה תלונה במשטרה, טענותיו של העותר נבחנו מספר פעמים, ונענו בצורה מנומקת בעררים שהגיש. עוד יש לציין, כי ההחלטות בעררים אלו ניתנו לפני זמן לא מבוטל – האחת, באוגוסט 2013, והשנייה בנובמבר 2015, ועל כן אף נראה כי העתירה בעניין זה הוגשה בשיהוי רב, מבלי שניתן הסבר לכך.

6.בכל הנוגע למקרים הנוספים שתוארו, לא ברור אם העותר הגיש תלונות מסודרות בעניין, ואם כן, מה עלה בגורלן. יצוין, כי מאז מקרה אחד שצוין חלפה שנה, ומאז מקרה אחר (כעולה ממכתב שצירף העותר המתייחס אליו) – חלפו ארבע שנים. דומה כי מקרה אחרון זה אוזכר גם בעתירתו הקודמת של העותר, אולם גם הפעם לא הובהר אילו הליכים התנהלו בעניין למול הרשויות, כאשר התשתית העובדתית שפרש העותר היא חסרה ובלתי מובנת, דבר המהווה לכשעצמו, טעם לדחייה (ראו: עניין פלוני , בפסקה 7). כך הם פני הדברים גם ביחס לאירועים שנטען שהתרחשו במאי השנה. העותר ציין באופן כללי כי ניסה להזעיק את מפקד תחנת משטרת הרצליה ללא הועיל, ולא נראה שאף הגיש תלונה מסודרת בעניין. משכך, דומה כי העותר טרם מיצה הליכים עובר לפנייתו לבית משפט זה, ואף מטעם זה, דינה של עתירתו להידחות.

העתירה נדחית, אפוא.