בג"ץ 59573-06-26 בג"ץ 59573-06-26

1.לפניי בקשה למתן פטור מתשלום האגרה. לאחר עיון בחומר שהניח העותר באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. קבלת פטור מתשלום אגרה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך בקשר לפטור מאגרה (ראו למשל, בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014); דנג"ץ 7453/20 בן ארי נ' סולברג (3.11.2021)). מבלי שנעלמו מעיניי המסמכים הרפואיים שצורפו כמו גם המסמכים בדבר היעדר נכסים וחסכונות – אינני סבור כי הבקשה מניחה תשתית עובדתית מלאה, מפורטת וסדורה בקשר למצבו הכלכלי של העותר. קשה לומר כי דפי חשבון הבנק שצורפו מעידים על הכנסותיו והוצאותיו של העותר. אין בדפי חשבון אלה כל תנועות של ממש (למעט חיוב חודשי מתחדש של תשלום דמי מינוי מסוימים). ממילא מתעוררת השאלה הכיצד מתקיים העותר ומה הכנסותיו (כגון קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי). בהקשר זה אפנה גם לנספח 8 לתצהיר העותר, שם צורף תצהיר (אחר) מטעמו בו צוין כי העותר משלם מזה שנים דמי מזונות (ראו עמ' 57 לנספחי הבקשה לפטור מתשלום האגרה, בסעיף 8 לתצהיר). לא הוברר כיצד העותר מממן את תשלום המזונות ומאיזה מקור. די בכך כדי ללמד כי העותר מגלה טפח ומכסה טפחיים בנוגע למצבו הכלכלי. בנסיבות אלה לא מתקיימת הצדקה למתן פטור מתשלום האגרה וזאת מבלי להידרש לסיכויי ההליך. 2. העותר טוען כי יש לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לפטור מתשלום האגרה. לא מצאתי להיעתר לבקשה זו, וזאת גם לאחר שעיינתי בתגובה לתשובה שהגיש העותר. כפי שנפסק לא אחת, ברגיל לא מתקיים דיון בעל פה בבקשות לפטור מתשלום האגרה (ראו, למשל, בג"ץ 6635/17 ואן קול נ' שר הפנים (28.8.2017); בג"ץ 3472/17 שריאור נ' משטרת ישראל (3.9.2017), וכן בשג"ץ 6086/18 שריאור נ' משטרת ישראל (17.9.2018); ראו גם תקנה 14(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 לפיה רשאי בית המשפט להכריע בבקשה לפטור מתשלום האגרה "אף בלא הופעת בעלי הדין"). לא מצאתי הצדקה לסטות מכלל זה במקרה דנן. 3. הבקשה נדחית. העותר ישלם את האגרה עד ליום 20.10.2026 שאחרת עשויה העתירה להימחק ללא התראה נוספת.