בג"ץ 6147/10 פלוני נ. משרד הפנים

השופטת א' חיות:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי תוענק לעותר 2 (להלן: העותר ), תושב הרשות הפלסטינית, תעודת זהות ישראלית מכוח איחוד משפחות וכן בשל היותו

מאוים על-ידי גורמים ברשות הפלסטינית. עוד מבקשים העותרים כי עד להכרעה בעתירה לא ירחיקו המשיבים את העותר משטח מדינת ישראל.

2.

על-פי המתואר בעתירה, בשנת 2006 נישא העותר לעותרת 1 ונולדו להם שני ילדים, העותרים 3 ו-4. אביה של העותרת 1 סייע, לפי הנטען, לשירות הביטחון הכללי ועקב כך קיבלו בני משפחתו, לרבות העותרת 1, תעודות זהות ישראליות. העותר טוען כי בשל נישואיו לעותרת 1 הוא מאוים באופן מוחשי ומיידי על-ידי גורמים ברשות הפלסטינית, והוא מוסיף ומציין כי נמסר לו מגורמי הרשות שעל מנת לקבל מהם תעודת יושר עליו להתייצב פיזית לצרכי חקירה. לטענתו אם ייתפס בשטחי הרשות הוא ייעצר ויאונה לו רע, ועל רקע זה מבקש העותר כי יינתן לו מעמד בישראל, כאמור.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. בהחלטה מיום 16.9.2010 התבקש העותר להבהיר האם פנה לגורם המוסמך בבקשה לקבלת מעמד בישראל טרם שהגיש את העתירה. ביום 1.10.2010 הודיעו העותרים כי לא פנו לגורם המוסמך כאמור "וזאת בשל הנסיבות המאוד מיוחדות כמפורט בעתירה גופא". הלכה היא כי טרם פנייה לבית המשפט על העותר למצות הליכים ולפנות אל הרשות המינהלית לשם קבלת הסעד המבוקש, על מנת שהרשות תבחן את טענותיו, תגבש עמדתה ותיתן החלטה בעניינו. על כן, מקום שבו מוגשת עתירה מבלי שקדמה לכך פנייה לרשות המוסכמת, אין בית משפט זה נדרש לה בהיותה לוקה באי מיצוי הליכים (ראו: בג"ץ 1362/08 מירקורבנובה נ' משרד הפנים-מינהל האוכלוסין , פיסקה 4 (טרם פורסם, 20.3.2008); בג"ץ 5449/08 פלוני נ' שר הפנים (טרם פורסם, 30.6.2008)). בענייננו ציינו העותרים כי לא פנו לגורם המוסמך טרם הגשת העתירה, ואין בפיהם כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא עשו כן. כבר מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים. במאמר מוסגר נוסיף ונציין כי נראה שבכל הנוגע לסעד של איחוד המשפחות שנתבקש בעתירה קיים לעותרים סעד חלופי על פי הוראת פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000.

העתירה נדחית, אפוא, על הסף.