בג"ץ 6276/07 עזאיזה אינתסאר נ. משטרת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

העותרת 1 (להלן: העותרת) היא אזרחית ותושבת ישראל. העותר 2 (להלן: העותר), יליד 1979, הוא תושב הרשות הפלסטינית. העותרים נישאו ביום 14.3.07. העותרים מבקשים כי יינתן לעותר מעמד בישראל מכוח נישואיו לעותרת, וכי יונפק לו היתר כניסה לישראל. כן מתבקש צו ביניים שימנע את הרחקתו של העותר מישראל עד לתום ההליכים בעתירה.

דינה של העתירה להדחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים.

העותרים לא מיצו את ההליכים עובר לפנייתם לבית משפט זה ולא הגישו למשיבים בקשה לאיחוד משפחות. וכך ציינו בסעיף 3 לעתירה: "העותרים לא הגישו בקשה לאיחוד משפחות, וזאת מהסיבה הפשוטה מאחר ולא ניתן להגיש בקשות לאיחוד משפחות בשל גילו של העותר מס' 2".

הדעת נותנת כי בדבריהם אלה מכוונים העותרים למצב המשפטי הקיים לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 (להלן: חוק הוראת השעה). סעיף 2 לחוק הוראת שעה קובע לאמור:

"בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור".

עניינו של העותר גם אינו נכנס לגדר החריג שבסעיף 3(1) לחוק הוראת השעה, שכן גילו מתחת ל-35 שנים (העותר יליד שנת 1979). בנסיבות אלו, נראה לכאורה כי אין העתירה מגלה עילה גם לגופה (השוו: בג"צ 2702/07 אלגרדאת נ' שר הפנים (לא פורסם, 25.3.07)). העותר גם אינו טוען כי מתקיים בו החריג שבסעיף 3א1 לחוק הוראת שעה (וראו הסייג שבסעיף 3א1(ה)(1) לחוק), או כי הגיש בקשה בהתאם להוראת סעיף זה (השוו: בג"צ 2947/07 צנובר נ' שר הפנים (לא פורסם, 8.5.07)).

מכל מקום, אין לנו צורך להכריע בכך, שכן – כפי שכבר הובהר – דינה של העתירה להדחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים.

העתירה נדחית.