בג"ץ 6466-23 בג"ץ 6466-23

השופטת י' וילנר:

1.עניינה של העתירה בדרישת העותרים כי המשיבים יגבשו מתווה פיצויים לכל בעלי העסקים ברחוב אלנבי בתל-אביב – יפו, אשר נסגר לתנועת כלי רכב לצורך ביצוע עבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש דן.

2.מעיון בעתירה עולה כי העותרים פנו למשיבים בסוגיה מושא העתירה ביום 13.8.2023; והגישו את עתירתם בחלוף כשבועיים בלבד, בלי שהתקבל מענה לפנייתם. בנסיבות אלו, הוריתי לעותרים, בהחלטתי מיום 31.8.2023, להבהיר מדוע לא תימחק העתירה על-הסף מחמת אי-מיצוי הליכים.

3.בהודעת העותרים נטען כי הַמְתָּנָה של שבועיים לפני הגשת העתירה היא מספקת, הואיל והמשיבים "היו אמורים להיות ערוכים ומוכנים למתן פיצוי וסיוע לבעלי העסקים", מכיוון ש"עתירה זו אינה הראשונה בעניין מתן פיצויים לבעלי עסקים המוצאים עצמם נפגעים כתוצאה מסגירה פיזית של מרחב הרחוב בו הם מצויים". בהקשר זה מפנים העותרים לבג"ץ 903/16 קרליבך נ' שר הפנים (11.5.2017), וטוענים כי בהתאם לפסק הדין שניתן בו, הייתה מוטלת על המשיבים חובה לגבש מתווה פיצויים גם בעניינם שלהם, וכי העובדה שלא פעלו כך "משתיקה כל טענה בדבר היעדרו של מיצוי הליכים כדין".

4.דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים.

הלכה מושרשת היא כי עובר להגשת עתירה לבית המשפט, יש לפעול למיצוי הליכים אל מול הרשות המינהלית המוסמכת (ראו, מני רבים: בג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום (10.2.2005)). כידוע, לעניין זה אין די בעצם הפנייה לרשות המינהלית לפני הגשת העתירה, אלא יש להותיר בידה פרק זמן סביר למתן מענה לפנייה (ראו: בג"ץ 9403/05 מסוף העברת מסמכי מחשבים בע"מ נ' שר האוצר (6.10.2005)). אורכו של פרק הזמן לעניין זה תלוי בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (ראו: בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30.3.2017)).

בענייננו, פרק זמן של שבועיים אינו סביר בעליל, בהתחשב במהותו של הסעד המבוקש, בהיקפו, ובמורכבותו. אשר לטענה כי היה על המשיבים להיות ערוכים לגיבוש מתווה הפיצויים בהתחשב בפסק הדין שניתן בעניין קרליבך, יוער כי מעיון בפסק הדין, עולה כי מדובר בעתירה שנוגעת להנחות בתשלום ארנונה לנוכח עבודות להקמת הרכבת הקלה; וכי העתירה נמחקה על רקע מנגנון לסיוע שהציעה המדינה בעניין. אין אפוא כל ממש בטענה שלפיה פסק הדין שניתן בעניין קרליבך, מצדיק הגשת עתירה לבית המשפט בחלוף שבועיים בלבד ממועד פניית העותרים למשיבים בנדון.

5.סוף דבר: העתירה נדחית.

העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.