בג"ץ 6631-22 בג"ץ 6631-22

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול הפקעות מקרקעין שנעשו במקרקעי העותר על ידי שר התחבורה מכוח סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות), או על התניית מימושן בפיצוי העותר. עוד הוא מבקש להורות למשיבה 2, היא עיריית פתח תקווה (להלן: העירייה) להימנע ממסירת החזקה במקרקעין מושא הודעות ההפקעה למשיבה 1, חברת נתיבי ישראל בע"מ (להלן: נת"י).

2.המבקש טוען בעתירתו כי במשך עשרות בשנים התיר לעירייה לעשות שימוש במקרקעיו לטובת צרכי ציבור, ובפרט לשם פיתוחו של צומת סגולה בעיר פתח תקווה. זאת עשה, לטענתו, על בסיס הבטחה שלטונית כי יפוצה בגין "נטילות שלטוניות" אלה, הבטחה שעל יסודה מתנהלים, מזה 23 שנים, מגעים בינו ובין העירייה להסדר פיצוי כולל של העותר. עוד טוען העותר כי המקרקעין מושא הודעות ההפקעה שפורסמו בשנים 2019 ו-2022, מצויים במוקד הסכסוך שבין העותר לעירייה. טענת העותר בתמצית היא, כי למקרקעין מושא הודעות ההפקעה "צמודה" התחייבות מטעם העירייה להגיע עמו להסדר כולל לפיצויו בגין הנטילות במקרקעיו, וכי הפקעת המקרקעין תסכל מימושה של ההתחייבות האמורה.

3.לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים.

הלכה היא כי בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, מוטלת על העותר החובה להקדים ולפנות לרשות המוסמכת למתן הסעד המבוקש, על מנת לאפשר לה להגיב לטענותיו. פנייה כזו עשויה לצמצם את היקף המחלוקת ולעיתים אף לייתר את הצורך להתדיין בפני בית משפט זה. ואולם, פנייה לרשות אינה מספיקה כשלעצמה כדי להוציא את העותר ידי חובתו. נדרש מהעותר ליתן לרשות שהות סבירה, אשר משכה משתנה בהתאם לנסיבות המקרה – באופן שיאפשר לרשות לבחון כראוי את נושא הפנייה, לגבש את התייחסותה ולהשיב בהתאם (ראו, מבין רבים: בג"ץ 2106/22 תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 3 (28.3.2022); בג"ץ 4895/21 מולנר נ' משטרת ישראל, פסקה 3 (14.7.2021); בג"ץ 6603/22 בוכובזה נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת (6.10.2022)).

העותר אכן פנה למשיבות, אולם מבלי שניתנה להן שהות מספקת לבחון את פנייתו. מן העתירה עולה, כי העותר פנה לנת"י בנדון לראשונה במכתבו מיום 2.8.2022, ולאחריו שלח מכתב נוסף ביום 6.9.2022 שבו שטח טענות נוספות. ביום 28.9.2022 השיבה נת"י לעותר כי קיבלה את פנייתו וכי בדיקת טענותיו וסוגיות נלוות לכך תסתיים בהקדם, ובהתאם תישלח לו תשובה מפורטת. בחלוף שני ימי עבודה בלבד ממועד זה, הגיש העותר את עתירתו. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי ניתנה לנת"י שהות מספקת לברר את טענות העותר בטרם הוגשה העתירה. כך הדבר גם לגבי העירייה. העותר שלח לעירייה מכתב בנדון ביום 6.9.2022, וקיים עמה פגישה שנערכה בהיוועדות חזותית ביום 11.9.2022. ממועד זה ועד להגשת העתירה חלפו כשלושה שבועות. בהתחשב בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהסכסוך בין העותר לעירייה נמשך לפי הטענה מזה 23 שנים, לא ניתן לומר כי מדובר בפרק זמן סביר.

4.בשולי הדברים אעיר, כי עיון בעתירה ובנספחיה מעלה כי בבסיס טענותיו של העותר עומדת דרישתו לקבלת פיצוי בגין מקרקעיו. בתוך כך, מעלה העותר טענות שונות בעלות אופי אזרחי במהותן (וראו למשל, פסקה 77, וכן פסקאות ג1(2), ג2(3) ו-ג2(5) לעתירה). בהתחשב באופיין של טענות אלה, ובכך שסעד הפיצוי בגין מקרקעין שהופקעו אינו מסור לסמכותו של בית משפט זה (וראו: בג"ץ 2426/08 בן עטר נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, פסקה 3 (16.9.2008)), דומה, על פני הדברים, כי מקומו של הסכסוך בהקשר זה להתברר בערכאות האזרחיות.

5.מכל מקום, העתירה נדחית כאמור על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים.

העותר יישא בהוצאות בסך 3,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.