פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
7333/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
העותר:
גיא שמיר
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
2. ציונה קניג יאיר
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
עניינה של העתירה בבקשת העותר לבטל את מינויה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) לתפקיד של נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן: התפקיד ); לערוך מכרז לתפקיד; ולמנות נציג "שדולת הגברים" לוועדה המייעצת של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן: הנציבות ). לחלופין מבקש העותר לבטל את התפקיד לאלתר.
1.
העותר, אב גרוש אשר לטענתו מייצג אבות גרושים, טוען כי המשיבה
מונתה לתפקיד ללא מכרז, כאשר יש בכך משום "פגיעה קשה במראית צדק". בהקשר זה מטעים העותר כי המשיבה מונתה לתפקיד לאחר שכיהנה במשך מספר שנים כמנכ"ל ארגון "שדולת הנשים בישראל". מכך לומד העותר כי המשיבה מחזיקה בעמדות של "פמיניזם רדיקלי", וממילא אין ביכולתה, כך הטענה, לפעול ליצירת שוויון בין נשים לגברים. בנוסף, נטען כי התפקיד כשלעצמו מיותר, שכן קיימים במשרד התעשייה והמסחר ובמשרדים ממשלתיים אחרים תפקידים דומים או זהים לתפקיד הנדון. באשר לוועדה המייעצת הפועלת במסגרת הנציבות, טוען העותר כי בוועדה ישנו ייצוג יתר לנשים ולארגונים בעלי אוריינטציה פמיניסטית וייצוג חסר לגברים יהודים ולארגוני גברים.
2.
דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, העתירה לוקה באי מיצוי הליכים. העותר לא פנה אל הרשויות הרלוונטיות על-מנת להציג את טענותיו בנוגע לנציבות. יצוין בהקשר זה כי העותר צירף לעתירתו, כחודשיים לאחר הגשתה, מכתב שנשלח בשמו אל המשיבה באופן אישי. בגדרי המכתב מטיח הוא טענות אישיות כלפי המשיבה ומפציר בה להתפטר מתפקידה, זאת כאשר המכתב מנוסח בלשון חד-צדדית ואינו מהווה פניה המזמינה תגובה כלשהי. מכתב זה אינו בבחינת מיצוי הליכים, הן מכיוון שהוא נשלח מאוחר להגשת העתירה (ראו והשווה: בג"צ 2805/07 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה (27.3.07)); והן מאחר שתוכנו אינו מעיד על רצון כן לקבל מענה מהרשות אלא על כוונה לצאת ידי חובה של מיצוי הליכים מבחינה פורמלית (בג"צ 11122/03 ג'ערני נ' שר התעשיות הלאומיות תק-על 2004(1) 2213 (2004)).
3.
אעיר לגופם של דברים כי מינוי המשיבה לתפקיד נעשה בהתאם לסעיף 18ג לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק ), אשר זו לשונו:
(א)
הממשלה, על פי המלצת השר, לאחר שהתייעץ עם שר המשפטים, תמנה את הנציב הארצי.
(ב)
כשיר להתמנות כנציב הארצי אזרח ישראלי ותושב ישראל, שהוא בעל השכלה אקדמית במשפטים וניסיון ופעילות מוכחים של שבע שנים לפחות, בתחומי פעולתה של הנציבות; הנציב הארצי יהיה עובד המדינה והודעה על מינויו תפורסם ברשומות.
החוק אינו דורש עריכת מכרז לתפקיד אלא ההחלטה נתונה לשיקול דעת הממשלה. משכך, טענת העותר באשר לאי תקינות המינוי בשל אי עריכת מכרז אינה יכולה לעמוד. באשר לטענתו של העותר, לפיה מדובר במינוי בלתי ראוי, הרי שחזקה על הרשות המנהלית שהיא הפעילה את שיקול דעתה באופן מיטבי, ואילו הנטל להוכיח את ההיפך מוטל על העותר (בג"צ 4299/04 יצחק נ' הוועדה לבחירת שופטים (6.5.04)). דומה כי לא עלה בידי העותר להרים את הנטל האמור, אף לא באופן ראשוני, שכן עתירתו אינה מציגה כל תשתית עובדתית המבססת את טענותיו.
4.
דברים דומים ניתן לומר על טענות העותר באשר להרכבה של הוועדה המייעצת, אשר עניינה מוסדר בסעיף 18ז לחוק. העותר אינו טוען כי הוועדה הורכבה בניגוד לחוק, אלא כי במסגרת החוק התאפשר הרכב בלתי מאוזן של חברי ועדה. ודוק, גם טענה זו אינה מגלה, אף לא על פניה, כל עילה להתערבותו של בית משפט זה. במסגרת העתירה, מצביע העותר על 4 חברי ועדה קונקרטיים, המזוהים, לטענתו, עם ארגונים פמיניסטיים. דומה כי מספר זה אינו מעיד, בניגוד לסברת העותר, כי נוצר עיוות כלשהו בהרכב הוועדה. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה שהנציבות הוקמה בין היתר במטרה לקדם זכויות נשים בתעסוקה, שהופלו לאורך הדורות (בג"ץ 4541/94 אליס מילר נ' שר הביטחון פ"ד מט(4) 94, 120 (1994)).
נוכח האמור העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז באייר התשע"ג (7.5.2013).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט