בג"ץ 7689/20 פלוני נ. מדינת ישראל- משרד הבריאות

השופט נ' סולברג :

1.

עניינה של עתירה זו, בבקשת העותרים להורות למשרד הבריאות ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת השופטת וילנר מיום 25.10.2020, ברע"א 2015/20, שעל-פיה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו.

2 .

אלו, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין: העותר 1, פלוני, פנה בעת שהיה כבן 14 שנים, לטיפת חלב על מנת להתחסן ב'חיסון המשולש' (צפדת, קרמת ושעלת), ובחיסון לפוליו. החיסונים לא עלו יפה, ולפלוני נגרמו פגיעות קשות, אשר מלוות אותו עד עצם היום הזה. בעטיין, נקבעו לפלוני אחוזי נכות גבוהים על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

3.

העותרים, פלוני ואביו, הגישו תביעת נזיקין לבית משפט השלום בכפר סבא. התביעה נגד משרד הבריאות – התקבלה; נגד קופת חולים כללית – נדחתה. בית משפט השלום קבע, כי הוכח קשר סיבתי בין החיסון שנעשה לפלוני, ובין הפגיעות הקשות שמהן הוא סובל. משלא הוכחו יסודותיה של עוולת הרשלנות, נפסק לפלוני פיצוי – ללא הוכחת אשם – בגין עוולה חוקתית. נקבע, כי "הפגיעה בזכות החוקתית של התובע לשלמות גופו היא פגיעה קשה והדעת אינה סובלת מצב בו אדם שנפגע פגיעה קשה, לצורך אינטרס ציבורי, יישא לבדו בנזק שנגרם כתוצאה מאותה פגיעה. על החברה, שנהנית ממדיניות החיסונים שהביאה לפגיעה בתובע, לשאת בנזק זה" . לאחר שנשמעו מומחים מזה ומזה, קבע בית משפט השלום כי שיעור הנזק עומד על סך של 4,949,000 ₪ (לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי), ברם, בית משפט השלום נעדר סמכות לפסוק פיצוי בסכום האמור, ולפיכך נפסק פיצוי בסך של 2,500,000 ₪ בלבד.

4.

ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי – התקבל. נקבע, כי לא היה מקום לפסוק פיצויים ללא הוכחת אשם, הן מטעמים דיוניים, הן מטעמים שבמהות. אשר למישור הדיוני, נקבע כי טענה מצד העותרים לעוולה חוקתית, כלל לא נשמעה, ומשכך לא היה נכון להידרש לה. בהתייחס למישור המהותי, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא היה מקום לפסוק פיצויים מכוח עוולה חוקתית ללא הוכחת אשם, נוכח קיומו של הסדר פיצויים ספציפי, שנקבע בחוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי על-פי הפסיקה, יפסק פיצוי בגין עוולה חוקתית, אך במצבים שבהם נהגה המדינה בחוסר סבירות או באופן בלתי-חוקי. בעניין דנן, אין מדובר בעילת תביעה מחמת התנהלות בלתי-סבירה או בלתי חוקית של הרשות, אלא בעילת תביעה חוקתית ללא הוכחת אשם. "השאלה אם להכיר בעילת תביעה חוקתית, ללא אשם, מקום בו הרשות פועלת על פי הדין ובסבירות אך כתוצאה מפעולתה נגרם נזק לפרט מסוים, טרם הוכרעה במשפט ארצנו" .

5.

בקשת רשות ערעור שהגישו העותרים לבית משפט זה (רע"א 2015/20), נדחתה בהחלטת השופטת וילנר מיום 25.10.2020. הודגש, כי "חרף הדיון הנרחב שהתקיים בנדון בפסיקה

ובספרות לאורך השנים, בית משפט זה טרם הכריע בשאלת ההכרה בעוולה חוקתית במשפט הישראלי" , וכי "מתעורר קושי ממשי ביצירתה של עוולה חוקתית בפסיקה, חלף הסדרתה בחקיקה" . מכל מקום, קבעה השופטת וילנר , כי בנדון דידן לא נדרשת הכרעה בסוגיה עקרונית זו, בשל קיומו של הסדר חקיקתי חלופי, אשר מכוחו ניתן היה לפסוק סעד אפקטיבי.

6.

משנדחתה בקשת רשות הערעור, פנו העותרים לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בבקשה לבטל את החלטת השופטת וילנר , ולהחזיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו. לדבריהם, הפגיעה שנגרמה לפלוני – קשה; עולן של ההשלכות – על כתפיהם; ואין זה ברור מדוע משהוכח קשר סיבתי בין החיסון לבין נזקיו, עליהם לשאת לבדם במשא העלויות הכבדות הכרוכות בטיפולו. עוד טוענים העותרים, כי ההכרעה בשאלה שנתעוררה בהליך דנא – הכרה בעוולה חוקתית ללא הוכחת אשם – הצדיקה קיום דיון לפני מותב תלתא, ולא הכרעה בדן יחיד. העותרים הוסיפו והעלו עוד כהנה וכהנה טענות, אשר לגישתם תומכות בסעד המבוקש בעתירה.

7.

לאחר שעיינו בעתירה, על נספחיה, בפסקי הדין ובהחלטה שניתנו ב'גלגולים' קודמים, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות. המקרה שלפנינו כואב, מעיק, מייסר. ילד צעיר, עתידו לפניו, נפגע קשות מחיסונים שגרתיים שנועדו להיטיב עמו, להקדים רפואה למכות ולמחלות מתרגשות. תביעתו לפיצויים נתקבלה בראשונה, אך נדחתה בשניה, ובשלישית. במצב דברים שכזה, מוצתה ההתדיינות בטענותיו, ואין אפשרות לחזור ולהידרש אליהן. כך בייחוד, מקום שהטענות המועלות בעתירה הן 'ערעוריות' באופיין. הלכה היא בידוע, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות המוסמכות, לבטח לא על החלטותיו שלו (ראו, למשל, בג"ץ 7753/20 בן צבי נ' קיבוץ כפר הנשיא (12.11.2020)). בנסיבות הללו, על-אף המצוקה שפקדה את פלוני ואת בני משפחתו, אין בכוחנו להושיט להם סעד.

8.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף , והיא נדחית בזאת.

בנסיבות, לא נעשה צו להוצאות.