דנג"ץ 8845/20 פלוני נ. מדינת ישראל- משרד הבריאות

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן ביום 2.12.2020 בבג"ץ 7689/20 (השופטים נ' סולברג , ע' ברון ו -ג' קרא ) (להלן: הבקשה ).

1.

המבקש 1, יליד 1992, הגיע בעת שהיה כבן 14 חודשים לתחנת "טיפת חלב" של קופת חולים כללית בעיר רעננה על מנת להתחסן ב"חיסון המשולש" (נגד מחלות צפדת, קרמת ושעלת) ובחיסון נגד מחלת הפוליו, וזאת בהתאם להוראות משרד הבריאות. כעבור מספר ימים ממועד קבלת החיסונים, החל להידרדר מצבו הרפואי של המבקש 1 והוא אובחן כסובל מפגיעה מוחית קשה, שבגינה נקבעו לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי נכות צמיתה בשיעור של 74% ואי-כושר בשיעור של 100%. המבקש 2 הוא אביו של המבקש 1 ואפוטרופסו.

2.

על רקע זה, הגישו המבקשים

תביעה נזיקית בבית משפט השלום בכפר סבא נגד המשיבים - המדינה (משרד הבריאות) וקופת חולים כללית (משיבה פורמלית) - וכן נגד עיריית רעננה שלגביה נמחקה התביעה בהסכמה בשלב מוקדם של ההליך (ת.א. (שלום כ"ס) 54431-03-14). בתביעתם טענו המבקשים, בין היתר, לפגיעה באוטונומיה בשל היעדר הסכמה מדעת למתן החיסון, להתרשלות המשיבים בכך שלא ערכו בדיקה מקדימה כדי לוודא שהמבקש 1 כשיר לקבל את החיסון ולאחריות מוחלטת מצד המדינה למתן פיצוי במקרים שבהם נגרם נזק כתוצאה מקבלת חיסון.

3.

בפסק דינו מיום 10.3.2019 דחה בית משפט השלום (הש' א' נבו ) את טענות המבקשים שעניינן פגיעה באוטונומיה ורשלנות ובהתאם, הורה על דחיית התביעה נגד קופת חולים כללית. בית המשפט עמד על כך שהמבקשים בחרו להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובכך ויתרו על זכותם להגיש תביעה בהתאם לחוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989 (להלן: חוק ביטוח נפגעי חיסון ). משנדחתה תביעתם הנזיקית, נותרו המבקשים ללא סעד שיסייע להם להתמודד עם פגיעתם הקשה. לפיכך, החליט בית המשפט לקבל את תביעת המבקשים נגד המדינה ולפסוק לטובתם פיצויים ללא הוכחת אשם מכוח דוקטרינת העוולה החוקתית בסך 2,500,000 ₪ (הסכום המרבי שבסמכותו), בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין.

4.

המדינה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע׳׳א (מרכז) 26219-04-19) והערעור התקבל ביום 12.2.2020 (השופטות ב' טולקובסקי, ע' כהן ו- מ' בן-ארי) . בפסק הדין נקבע כי לא היה מקום בנסיבות העניין לפסוק פיצויים ללא הוכחת אשם בגין עוולה חוקתית, בין היתר, משום שזו כלל לא נטענה על-ידי המבקשים בהליך שהתנהל בבית משפט השלום, ומשום שאין הצדקה לכך, על-פי הפסיקה, מקום שבו קובע חוק ביטוח נפגעי חיסון

הסדר פיצויים ספציפי לעניין זה.

5.

בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה (רע"א 2015/20) נדחתה בהחלטת השופטת י'

וילנר מיום 25.10.2020, בקובעה כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". גם לגופו של עניין, לא מצאה השופטת וילנר מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת, כפי שכבר נפסק, בהיעדר אשם מצד המדינה ובהינתן ההסדר החוקי לפיצוי נפגעי חיסונים.

6.

לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור כאמור, פנו המבקשים לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ועתרו לבטל את החלטת השופטת

וילנר

ולהחזיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו (בג"ץ 7689/20). עתירה זו נדחתה על הסף בפסק-דין מיום 2.12.2020 (הש' נ' סולברג, ע' ברון ו- ג' קרא ), תוך שנקבע כי הטענות המועלות בה הן "ערעוריות" באופיין, ולא ניתן להידרש אליהן במסגרת של עתירה בבית המשפט הגבוה לצדק.

7.

מכאן הבקשה דנן, שבה עותרים המבקשים לקיים דיון נוסף ולקבוע הלכה מנחה ומחייבת בכל הנוגע לפסיקת פיצויים מכוח עוולה חוקתית, שהיא סוגיה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך. בפרט, מתבקש בית המשפט להכריע בסוגיה זו בהקשר של נזק שנגרם כתוצאה ממתן חיסונים, שכן לטענת המבקשים, אין הסדר חקיקתי אפקטיבי בעניין. עוד במסגרת הבקשה, חוזרים המבקשים על כלל הטענות שנטענו בהליכים קודמים ומדגישים כי הליך זה הוא "קרש ההצלה האחרון" למצבם.

8.

דין הבקשה להידחות.

התנאי המקים את הסמכות לקיים דיון נוסף בפסק-דין, כהוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא שנפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לדיון נוסף .

9.

בענייננו, נסובה הבקשה לדיון נוסף על פסק-דין שבו נדחתה על הסף עתירת המבקשים נגד פסיקתו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור מטעמם; פסק הדין בעתירה לא קבע כל הלכה. הוא מבוסס על הלכה שהיא בבחינת מושכלות יסוד ולפיה בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות המוסמכות, לרבות על החלטותיו שלו. משכך, עם כל הצער וההבנה למצבם המורכב של המבקשים, הבקשה אינה עומדת בדרישת הסף הקבועה בחוק לקיום דיון נוסף .

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.