בג"ץ 797/08 נילי וינברג נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

השופטת ע' ארבל:

1.העותרת מבקשת כי נורה על בטלות פסק דינו של המשיב 1, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין

הארצי ) בשני הליכים להם הייתה צד (ע"ע 618/06, ע"ע 651/06, מיום 23.12.07) וכי תתקבלנה בקשות שהגישה להתיר לה להשלים את הבאת ראיותיה.

העותרת והמשיבה 2 הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (להלן: בית הדין האזורי ) תביעות הדדיות, על רקע סיום יחסי עבודה ביניהן. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את מרבית רכיבי תביעתה של המשיבה 2 ודחה את התביעה שכנגד שהגישה העותרת. עובר למתן פסק הדין דחה בית הדין האזורי את בקשת העותרת להציג קלטות וידיאו המתעדות לטענתה את המשיבה 2 במהלך עבודתה וכן לבצע למשיבה 2 בדיקה רפואית בעקבות חוות דעת מומחה שהציגה העותרת בדיון בבית הדין. בית הדין דחה את הבקשה בציינו כי הקלטות לא הוזכרו בתצהירה של העותרת (למעט ברמז בלבד) ומאחר שהיו בשליטתה אין לאפשר לה לשלוף ראיה זו לאחר שהמשיבה 2 סיימה להגיש ראיותיה. אשר לבקשה לעניין ביצוע הבדיקה הרפואית נקבע כי מאחר שהעותרת ויתרה בשעתו על חקירת המומחה הרפואי מטעם המשיבה 2, ומכיוון שהנושא הרפואי אינו הנושא המרכזי, אין לחייב את המשיבה 2 בבדיקה אצל רופא מומחה כבקשת העותרת, מה גם שחלפו שנים מאז המקרה נשוא הדיון. יחד עם זאת הותרה הגשת חוות דעת רפואית מטעם העותרת. החלטה זו היא העומדת במוקד העתירה.

3.על פסק הדין הגישו הן העותרת, הן המשיבה 2, ערעורים לבית הדין. העותרת ערערה על כל הסכומים שנפסקו לזכות המשיבה 2 ועל דחיית תביעתה שכנגד, כאשר עיקר טענתה היא שתפוקתה בפועל של המשיבה 2, שעבדה אצלה, פחתה במידה ניכרת בשנתיים האחרונות לעבודתה אצלה ובהתאם יש להפחית אפוא את התשלומים להם היא זכאית. בית הדין הארצי דחה את ערעורה של העותרת בציינו כי טענותיה מכוונות נגד קביעות שבמהימנות ובעובדה ולא נמצא טעם המצדיק התערבות בקביעות אלה של בית הדין האזורי.

4.העותרת טוענת כי הערעור שהגישה לבית הדין הארצי הופנה גם נגד ההחלטות בבקשותיה להציג קלטות וידיאו ולבצע בדיקה רפואית למשיבה 2. אף על פי כן, בפסק דינו לא נדרש בית הדין הארצי כלל לערעור בהיבט זה. לפיכך, היא גורסת כי פסק דינו של בית הדין הארצי פוגע בזכותה לניהול דיון הוגן, שגוי באופן מהותי ואינו עומד במבחן הסבירות. העותרת מציינת כי הגישה בשעתו בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על החלטת בית הדין האזורי בבקשותיה האמורות וכן עתרה לבית משפט זה באותו עניין (בג"ץ 9211/05). הן הבקשה, הן העתירה, נדחו.

4.דין העתירה להידחות.

פעם אחר פעם חזר בית משפט זה והבהיר כי אין הוא יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסיקותיו של זה שמורה למקרים חריגים בלבד בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב התערבות בה לאור הנסיבות (בג"ץ 525/84 חטב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986)); בג"ץ 4614/06 אסעד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.11.06); בג"ץ 6734/06 כניפס נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 17.10.06)). הדבר אף הובהר בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה בעתירה הקודמת שהגישה העותרת באותו עניין.

זאת ועוד, הגם שהעתירה מופנית לכאורה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי, הלכה למעשה, היא מכוונת בעיקרה נגד החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה, שהרי על אי התייחסות בפסק הדין להיבט זה של הערעור מלינה העותרת. לעניין זה אין אלא להזכיר כי הכלל בדבר התערבותו המצומצמת של בית משפט זה נכון ביתר שאת מקום שמדובר בעתירה המופנית נגד החלטות ביניים של ערכאות בתי הדין לעבודה (בג"ץ 674/07 וינברג נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 29.1.07); בג"ץ 5913/06 שלום נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 25.9.06)). לא נמצא בעניין זה כל טעם שיצדיק סטיה מכללים אלה. משטענותיה של העותרת לעניין זה נידונו ונדחו, גם על ידי בית משפט זה, מוטב היה לעתירה זו שלא היתה מוגשת.

עוד יוער כי עיינתי בנימוקי בית הדין האזורי לעבודה לדחות את בקשות העותרת ואף לטעמי הם אינם מצדיקים התערבות.

סוף דבר, העתירה אינה נכנסת בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבות בית משפט זה ומשכך דינה להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה שהגישה העותרת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.