בג"ץ 8111/07 מנשה אהרוני נ. חברת החשמל לישראל בע''מ

השופטת מ' נאור :

1.

עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בו נדחו שלוש תובענות של העותר נגד המשיבה 1 (חברת החשמל).

2.

העותר עבד בחברת החשמל מספר שנים. בשנת 1992, בעת שהיה בשירות מילואים פעיל, נפגע העותר ונקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 10%. בעקבות הפגיעה הפסיק העובד את עבודתו לתקופת מה ובהמשך, לאור מגבלות רפואיות, עבר לעבוד במחלקת מכרזים. בהמשך הועבר העותר לתחנת הכוח רוטנברג, בה הושעה מספר פעמים מעבודתו ולבסוף, מאז שנת 2001 הוא אינו עובד עוד בחברת החשמל.

3.

העותר הגיש שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד. התביעה הראשונה הוגשה עוד בשנת 1994. באותה תביעה טען העותר כי בגין עבודתו במחלקת מכרזים זכאי הוא לתשלום שכר עבודה על זמן נסיעה ובעקבות כך גם לתשלום על שעות נוספות. כן תבע תשלום דמי נסיעה והפרשי פרמיה (שכר עידוד) ומתן תקן. תביעה נוספת עניינה תשלומים כאלה ואחרים בתקופה שלאחר העברת העותר לתחנת הכוח רוטנברג. התביעה השלישית היא (כמעט) לאותם סעדים שנתבקשו בתביעה הראשונה כאשר היא נוגעת לתקופה שמיום הגשת התביעה הראשונה ועד ליום הגשת תביעה זו.

4.

בית הדין האזורי לעבודה בפסק דין ארוך ומפורט דחה אחת לאחת את תביעות העותר והטיל עליו לשלם שכר טרחת עו"ד בסך 45,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח. באשר להימשכות ההליכים למעלה מעשר שנים ולטענת העותר לעינוי דין קבע בית הדין כי "חלק ניכר מאותו 'עינוי דין' נגרם כתוצאה מהתנהלותו של [העותר] עצמו. [...] עיון בתיק בית הדין מעלה כי [העותר] נושא בחלק נכבד מאוד באשמת הימשכות ההליכים בתיק".

5.

ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי נדחה. בית הדין הארצי קבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט, מנומק ומבוסס כראוי על חומר הראיות שהיה בפניו ועל כן נדחה הערעור לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות). יחד עם זאת בית הדין הארצי הפחית מההוצאות שהוטלו על העותר וקבע כי סכום שכר הטרחה וההוצאות בשתי הערכאות יעמוד על סך של 15,000 ש"ח.

6.

העותר אינו מיוצג. הוא טוען בעתירתו כי הוא נפגע בשכרו ובתנאי עבודתו ולבסוף אף הופסקה עבודתו ללא הצדקה. הוא מוסיף וטוען כי חברת החשמל הפרה את חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949, את פקודת הנזיקין וחוקים נוספים ולא כיבדה את ההסדר הקיבוצי החל על העותר. לעותר טענות נוספות לרבות טענות נגד בית הדין לעבודה על הימשכות ההליכים, אי זימון עדים, טעויות עובדתיות, טענות על החלפת מותב בבית הדין הארצי וכן על היעדר הנמקה בפסק דינו.

7.

דין העתירה להדחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסיקת בית הדין הארצי מצומצמת למקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין וכאשר הצדק מחייב את תיקונה. המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו . העותר טוען לטעויות עובדתיות אך טענה זו אינה מקימה עילה להתערבות. בין כך ובין כך פסק דינו של בית הדין האזורי הוא פסק דין מפורט ומנומק המתייחס להימשכות ההליכים ולטענותיו הקונקרטיות של העותר ואין הוא בעל אופי עקרוני והרי "שיקול מנחה בבחינת התקיימותו של התנאי בדבר 'טעות משפטית מהותית' הוא אופייה של הסוגיה, משקלה המשפטי הסגולי וחשיבותה הציבורית הכללית" (בג"ץ 4614/06 אסעד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 6 (טרם פורסם, 26.11.2006). ועוד: הנושאים שנדונו בפסק דינו של בית הדין האזורי וביניהם היבטים של שכר עבודה, תשלום על שעות נוספות, תשלום דמי נסיעה ועוד נמצאים בליבת סמכותו של בית הדין. בית הדין הארצי לא מצא מקום להתערב בקביעות בית הדין האזורי בנושאים הללו ועשה שימוש בתקנה 108(ב) לתקנות על פי סמכותו כך שגם בעניין זה אין כל עילה להתערבותנו (ראו: בג"ץ 8152/03 אבנרי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (טרם פורסם, 30.9.2003); בג"ץ 8514/06 עינצ'י נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (טרם פורסם, 6.11.2006); בג"ץ 5614/07 וייס נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (טרם פורסם, 4.7.2007)). באשר להחלפת המותב בבית הדין הארצי, אין מחלוקת כי המותב ששמע את הערעור הוא המותב שנתן את פסק הדין ולכן טענת העותר על החלפת שופט בטרם החל הדיון גם היא אינה מצדיקה התערבות.

8.

העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות.