בג"ץ 8553/18 עופר זלצמן נ. פרקליטות המדינה

השופט א' שטיין:

1.

בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי נקבע שהחלטת המשיבה 1 לסגור את תיק המשטרה פל"א 132363/16 הינה בלתי סבירה ועל כן יש לבטלה. עוד מבקש העותר כי נורה למשיבה 2 לפתוח בחקירה פלילית נגד מר אליהו מדואל ומר יהודה מדואל (להלן: א. מדואל ו- י. מדואל , בהתאמה) עימם יש לעותר סכסוך רב שנים.

2.

ראשיתם של ההליכים בתביעה כספית שהגיש א. מדואל נגד העותר בשנת 2004, ובה דרש, מכוח הסכם פירוק השותפות בין הצדדים, כי העותר יפרע את חובו בסך של כ- 120,000 ש"ח. בהמשך, גם העותר הגיש תביעה נגד א. מדואל וזו נדונה בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו. לפי הנטען בעתירה, במסגרת אותו הליך שני, הגיש א. מדואל תצהיר עדות הראשית שלטענת העותר היווה עדות שקר, כמו גם חלק מהעדות שא. מדואל מסר במסגרת חקירתו הנגדית. הליך זה בא לסיומו בפסק דין לטובתו של א. מדואל, בגדרו נקבע כי על העותר לשלם לא. מדואל 121,664 ש"ח.

3.

לטענת העותר, לאחר מתן פסק הדין הגיעה לידיו ראיה חדשה בדמות כרטסת, שלדבריו מוכיחה את השקר בעדותו של א. מדואל. בהתבסס על ראיה זו, ביום 11.11.2010, הגיש העותר לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בקשה לביטול פסק הדין. ביום 2.6.2011 דחה בית המשפט את הבקשה. על דחיה זו הגיש העותר ערעור לבית משפט זה, אשר נדחה ביום 10.12.2012.

4.

העותר לא אמר נואש. ביום 27.3.2016, הוא הגיש תלונה למשטרה נגד א. מדואל וי. מדואל בגין מתן תצהיר כוזב ומסירת עדות שקר בבית משפט. ביום 31.5.2016, קיבל העותר הודעה כי המשטרה החליטה לסגור את התיק מחוסר אשמה, כבר ביום הגשת התלונה. ביום 21.6.2016, הגיש העותר ערר על סגירת התיק. ביום 16.8.2016, התקבלה החלטתה של המשיבה 1, לפיה המשיבה 2 סגרה את התיק בחוסר סמכות, ועל-כן תיק החקירה יועבר לפרקליטות המחוז לשם קבלת החלטה לגופו של עניין. כעבור חצי שנה, ומשלא נתקבלו תגובות מטעם פרקליטות המחוז לפניותיו של העותר, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 5296/17 זלצמן נ' פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) (1.10.2017) ). עתירה זו נמחקה, לבקשת העותר, לאחר שפרקליטות המחוז הודיעה כי לאחר בחינת התלונה הוחלט לסגור את התיק מאחר שנסיבות העניין אינן מצדיקות חקירה. על החלטה זו הגיש העותר ערר למשיבה 1, וזו דחתה את הערר ביום 10.10.2018 בנימוק כי מדובר בתלונה הנגזרת מסכסוך אזרחי שהתברר בבתי המשפט והוכרע, כפי שהוכרע; מה גם שאין בראיות שהציג העותר כדי לבסס חשד ברף הנדרש לפתיחה של חקירה פלילית בגין עדות שקר. העתירה שבפנינו באה לתקוף החלטה זו של המשיבה 1.

5.

סבורני כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותנו; ומשכך, יש לדחותה על הסף מבלי לבקש את תגובת המשיבות. שיקול הדעת המסור למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה הוא שיקול דעת רחב. התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד בהם ההחלטות שהתקבלו לוקות בחוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי; ולא כך הם פני הדברים בענייננו. הלכה עמנו מקדמת דנא כי בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה בשיקול דעתו שלו (ראו: בג"ץ 8007/08 לוין נ' משטרת ישראל (6.4.2009); בג"ץ 4128/06 מחלוף נ' משרד המשפטים - פרקליטות המדינה, פסקה 4 (16.11.2006); בג"ץ 88/18 משגב נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.1.2018)) . במקרה שלפנינו, העותר לא הצביע על טעם מבורר להתערבות בהחלטת המשיבות שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד א. מדואל וי. מדואל. תלונת העותר נגד אנשים אלה, אותם הוא לא מצא לנכון לצרף כמשיבים לעתירה, טופלה ונבדקה על-ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים לכך, ובעקבות כך הוחלט על-ידי הפרקליטות שלא לפתוח בחקירה. הערר שהגיש העותר נגד החלטה זו, אף הוא נבחן ונדחה. בנסיבות אלה, נראה כי לא נפל שום פגם בהחלטותיהן של המשיבות, קל וחומר פגם המקים עילה להתערבותנו.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.